טוראי משה צווייגנבלום ז"ל

אלבום תמונות

מאחר שהכוחות העיראקיים ניסו לתקוף בסוף חודש מאז את השרון ולבתרו לשניים והכפר קאקון שימש כנקודת-משען קידמית של חזית ה"משולש הערבי", הוחלט לכבשו. המבצע המתוכנן נקרא מבצע "כיפה". המשימה הוטלה על גדוד 33 בתוספת פלוגה מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני. התוכנית היתה לפרוץ לקאקון בכוח של שתי פלוגות - מדרום מזרח ומצפון מזרח, לאחר הפגזה קצרה של תותחים ומרגמות 120 מ"מ. על פלוגה שלישית הוטל למקש את דרכי העפר אשר מדרום-מזרח, ממזרח, ומצפון-מזרח לכפר על-מנת לפגוע בכוחות, שיגיעו מכיוון טול כרם. על פלוגה זו הוטל להצטרף לאחר פעולת המיקוש לפלוגה, שתפקידה היה להגן על הכפר לאחר הכיבוש. פלוגה נוספת עמדה לרשות מטה הפעולה כעתודה כללית. מועד הפעולה נקבע ללילה שבין הרביעי לחמישי ביוני 1948.
הבעיה, שעמדה בפני לוחמי אלכסנדרוני, היתה כיצד לרכז את הכוחות הלוחמים בלא שתתגלה לאויב כל תנועה מיוחדת. הכוח הועבר מבסיסו החל משעות הבוקר ועד סמוך לשעות הפעולה בשיירות קטנות. דרכי העפר הושקו במים על-מנת למנוע ענני אבק, שיגלו את תנועת השיירות, ובנקודות-המעבר בכביש, שהיו גלויות לעין האויב, הועלו מסכי עשן.
הכוחות אשר התרכזו בפרדסי קיבוץ עין החורש החלו לנוע בשעות הערב במסע רגלי מאובטח אל עבר קאקון. הכוח הצפוני יצא לדרכו בשעה 20:00, ובסביבות השעה 01.00 היה בעמדות התקיפה. הכוח הדרומי יצא מפרדס "מרץ" בשעה 23:00 לערך. המסע הרגלי נמשך יותר מכפי שתוכנן. קשר האלחוט עם הכוח נותק לזמן-מה, והיה צורך להתעכב להחלפת הסוללות במכשיר הקשר. נוסף על כל התקלות, גם הקשר עם מחלקות המיקוש לא פעל, ועבר זמן עד אשר חודש הקשר והכוח הצליח להתאחד.
נוצר איחור של כשלוש שעות לעומת הערכת- הזמן המוקדמת. סמוך לשעה ארבע בבוקר היו שני הכוחות מוכנים להסתערות. עתה החלה הפגזה על הכפר. לפי התוכנית המקורית, הכוחות צריכים היו להמתין עד להפסקת ההפגזה, שנמשכה 20 דקות, ורק לאחר מכן להסתער, אולם הכוח הצפוני ניצל את העובדה, כי ההפגזה הונחתה רק אל עבר הכפר, כ-400 מ' מן הכוח המסתער, כך שלא היה חשש להיפגעות המסתערים והחל להסתער מיד, עשרים דקות מוקדם מאשר הכוח הדרומי. למרבה המזל, לא הביא הדבר לתקלות, אלא אף עזר לאנשי הכוח. על הכוח היה להשתלט על המערך העיקרי של האויב אשר התרכז בצפון הכפר, אל מול. קיבוץ המעפיל. שם התרכז חיל המצב העיראקי, ושם שכנה גם המפקדה הערבית.
הכוח השתלט על טחנת קמח, ששכנה בצריף- פח, על "בית העיראקים", שנחשב "אגוז קשה ביותר לפיצוח", על תעלה שפתחה היה סמוך לצריף טחנת הקמח, והוגן בעמדת פילבוקס, ועל "בית המטה". צריף טחנת הקמח היה ריק מאנשים, כנראה לא הספיקו חיילי האויב לאיישו. גם בית העיראקים נמצא כמעט ריק. העיראקים הספיקו לצאת ממנו ואיישו את התעלה, הפונה לעבר ה"מעפיל". על גגו היתה עמדה ממנה נפתחה אש על הכוח התוקף. העמדה שותקה מיד ברימוני-יד שהוטלו לעברה. הכוח, אשר פעל מטחנת הקמח לכיבוש התעלה, גילה, כי התעלה היתה ישרה לגמרי, לאורך של 200-150 מ', ובה התבצרו חלק מן החיילים העיראקיים, שהיו עסוקים בירי לעבר קיבוץ "המעפיל". בפתח התעלה הוצב מקלע ונפתחה אש לאורכה. התעלה לא יכולה היתה לשמש מחסה בפני אש מן האגף לאלה החוסים בה. ואכן, בבדיקה שנערכה לאחר הקרב, הסתבר, כי מאש הכוח התוקף ומאש מקלעים בינוניים, שהופעלו מכיוון קיבוץ ה"מעפיל", נפגעו בתוך התעלה קרוב ל-50 מאנשי האויב.
בתעלת ההגנה, שהפכה לשדה קטל עבור לוחמי האויב, היה זיגזג אשר הקיף את "בית-המטה". התעלה, אשר נמשכה לכיוון מערב מטחנת הקמח, פנתה לכיוון צפון וכעבור כ-100 מטרים שוב פנתה מערבה וצפונה. בקטע זה היו מרוכזים רוב חיילי האויב, שניצלו מן האש בתעלה הראשית. על אשר קרה במקום מספר מפקד המחלקה המובילה: "הם גילו אותנו באור דמדומי הבוקר ופתחו עלינו באש מכל כלי הנשק שהיו איתם - מקלעים ורובים. אנשי נמצאו בשדה פתוח, ללא כל עמדות, בעוד שהעיראקים פעלו מתוך התעלה ומאחרי מחסות נוחים. המחלקה השנייה, שהיתה מדרום לתעלה, כמעט שלא נמצאה בטווח האש. התקדמותנו נעצרה. נפצעה 5 - 6 אנשים. שכבנו והשבנו אש חזקה. כעבור זמן קצר ניסיתי להמשיך ולהתקדם בקפיצות. כמה ממקלעני נפצעו בניסיון זה. נעצרנו בשנית. ריכזתי, אפוא, את אנשי בתעלה הראשית, שבה היינו מוגנים יחסית בפני האש. חלק מן לביצוע התפקידים שנפלו בחלקה".
מספר מ"מ מח' 2 של הפלוגה שפעלה בצפון קאקון: "המשכנו להתקדם - שתי כיתות שלי מדרום לתעלה, שתי הכיתות שהצטרפו - מצפון, ואני עם מקלע וחוליית אנשים רזרבית - בתעלה עצמה. התקדמנו בקפיצות. ניתכה עלינו אש חזקה מהצטלבות התעלות שלפני הבניין. היו לי כבר ארבעה פצועים ושלושה הרוגים. שוב נעצרנו - הפעם בגלל האש החזקה. סמל וכן מ"כ נפצעו באש מרגמות 2", שהאויב החל להפעילן. בינתיים החל להאיר היום, והיטבתי לראות את תעלת האויב ואת "בית-המטה" (באותה תקופה היה נהוג שעון-קיץ, כך שדמדומי הבוקר החלו סמוך לשעה 6, ואילו אור ממש רק בשעה 7). חשבתי לשתק את האש מן הבניין ע"י פיא"ט. פקדתי, אפוא, על אחד ה"פיאטיסטים" שלי לפעול כלפי הבניין, הוא הספיק לירות פצצה אחת, ואחר-כך נפגע בראשו ונהרג במקום, בהצטלבות התעלות ובבניין נמצאו כ-40 חיילים עיראקים, שכמה פעמים אף ניסו להסתער עלינו, הצליפות שלהם היו מדויקות ביותר, מאחר שהטווח ביננו לבינם לא עלה על 30 - 40 מטרים, פעם אף נאלצנו לסגת בשעת הסתערותם, ורק אחר-כך שבנו והדפנום ברימוני- יד.
"הבינותי, שהדרך היחידה לפני היא לחסום באש מקלע את התעלה הפונה צפונה, לעבר. ה"מעפיל". ממש כשם שעשינו לתעלה הקודמת, שפנתה מערבה, לא היה באפשרותנו לשהות במקום זמן רב כיוון שהאיר היום, ואנו היינו בעמדות גרועות מאלה של האויב. האש שהומטרה עלינו היתה עזה, וקשה היה לקום על הרגליים... מפקד הכיתה נטל בעצמו מקלע וניסה לאגף, אך נפגע תיכף אחרי שהתרומם. מפקד הכיתה האחרון שנותר לי, עם סגנו, קמו מיד אחריו והצליחו באיגוף להביא לשיתוק יחסי של האש שניתכה עלינו. "פיאטיסט" ירה שתי פצצות לעבר הבניין, ומיד יצאנו בהסתערות אל התעלה והבניין. העיראקים נמלטו מן התעלה והבניין. הם ניסו להסתתר בשדה הדורה הגבוהה שממערב לבניין, אך נפגעו ברובם. שארית אנשי האויב נתרכזה בקטע התעלה האחרון - הפונה מן הבניין צפונית מערבית, לאורך של כ-150 - 200 מ'. הברירה שעמדה בפניהם היתה להיכנע או להילחם עד הסוף. נמצאו עמם כמה קצינים עזי- נפש שהם, כנראה, שהכריעו את הכף - למלחמה.
"הסתערנו עליהם - למול הסתערות-נגד שלהם. להם היו כידונים, בעוד שלנו - לא היו. אחד מאנשי נפגע מכידון. אנשי האויב, רובם, נפגעו מיריות, ויתרם החלו להימלט מערבה. קצין עיראקי שכב בין הנפגעים והעמיד פני מת. אחד האנשים ניגש לבדקו. משנתקרב אליו פתח הקצין באש מהאקדח שבידו והלה נפגע. סמל ממחלקה 3 הסתער על הקצין, שזינק לעומתו ברובה מכודן. החלה התכתשות בין השניים, כשהקצין לא נרתע אף מנשיכת הסמל ברגלו. בסופו של דבר הכריעהו הסמל והרגו. השעה היתה שבע בבוקר. אנשי היו תשושים לגמרי מן הקרב".
בעוד הכוח הצפוני מנהל קרב עקשני ונמרץ נגד חיילי האויב הנואשים בגזרה הצפונית פרץ הכוח הדרומי לגזרה המוקצית לו כמעט ללא התנגדות.
לאחר הריכוך הארטילרי, שנמשך כאמור כ-20 דקות, פרץ הכוח הדרומי אל עבר הכפר. מצד דרום היו שתי גדרות בקר אשר נרמסו בידי לוחמי אלכסנדרוני. בדרום הכפר היתה חפורה תעלה אשר נמשכה לצפון מערב אל עבר בית- הספר (כיום בית-ספר יכון). סמוך לתעלה היתה עמדת אויב אשר המשיכה בהתנגדות. לעברה נורו שתי פצצות פיא"ט וחיסלוה כליל. הכוח הפורץ התארגן בתוך התעלה, ובעקבותיו חדר כוח נוסף אל תוך הכפר והיה זה הכוח אשר קודם לכן מיקש את הדרכים המובילות לקאקון מכיוון טוליכרם ושוויכה). תפקיד כוח זה היה לחסל את התנגדות האויב אשר בתוך הכפר.
עיראקים רבים הסתתרו בין הבניינים וצלפו על הכוח המסתער. לאחר טיהור הכפר התבסס בו הכוח. מעט אחרי השעה שבע נשלח כוח נוסף לחסל את קן-הצלפים אשר פעל מבית-הספר. הכפר נפל בידי לוחמי אלכסנדרוני, אולם עתה היה עליהם לעמוד בפני שרשרת של התקפות-נגד כיוון שהמפקדה העיראקית הבינה את חשיבות המקום והזעיקה תגבורות מכל הגזרה.
החל משעה 6:30 נתון היה הכוח הצפוני תחת אש ארטילרית, שהונחתה עליו מתותחי העיראקים.
התקפת-הנגד הראשונה החלה באזור הפרדס, הסמוך ל"בית-העיראקים", שבו התבסס חלק מן הכוח הצפוני. ההתקפה החלה בסביבות שעה 08:00 בבוקר. כשלושים עד ארבעים ערבים התקדמו בתוך הפרדס וקשה היה להבחין בהם. כיוון שכך ניתנה פקודה לתת להם להתקרב ככל הניתן. הם התקרבו עד לטווח של כ-50 מטרים ואז אחד ממפקדי הכיתות קם על רגליו וקרא לעברם: "בואו, יא שבאב, נראה מי הפחדן ומי הגיבור". הערבים לא היססו יתר על המידה והחלו חיש לסגת. כך נהדפה התקפת-הנגד הראשונה ללא כל ירייה.
בינתיים הבחין הכוח הדרומי באוטובוס משוריין, שנע מכיוון טול-כרם והוביל לוחמים ערבים. האוטובוס נע לעבר פרדס אשר היה נטוע ממזרח לקאקון, מעבר למסילת הברזל. הוחלט לתת לאוטובוס להתקרב ככל האפשר, ורק אז לפתוח עליו באש, אולם מקלען חמום-מוח לא עצר ברוחו ופתח באש מטווח כ-600 מ'. האוטובוס הופנה לאחור, חלק מן האנשים ברח דרומה וחלקם נסוגו לפרדס ממזרח להם, שם מיקמו מקלע ופתחו באש. על המשך התפתחות ההתקפה בגזרה הדרומית מספר מפקד הכוח הדרומי: "כמעט מיד לאחר האיצידנט עם האוטובוס נשמעו קריאות: "טנקים ! קרבים טנקים של האויב" ובתקופה זאת לא ידעו חיילי צה"ל לזהות כלי רכב משוריינים, והם כינו את השריונית נושאת התותח - טנק). מול הגזרה הופיעו שריוניות נושאות תותח ושלושה משוריינים. איני יודע לבטח באיזו דרך באו, אך, כפי הנראה, הצליחו להתקרב בהסתר בתוך "ואדי נבלוס" מכיוון טול כרם, עד למרחק של קילומטר, בערך, מעמדותינו. גם בגזרה המזרחית הופיעו כשלושה-ארבעה משוריינים או טנקים.
"בעקבות כלי הרכב המשוריינים נע ובא כוח רגלי (שתיים עד שלוש מחלקות), והוא אשר נועד להסתער. שני אלה גם יחד נסתייעו באש תותחים מדויקת ומרוכזת, שבאה מכיוון טול כרם, ופגעה ממש לאורך תעלת-המגן. הטנקים קרבו עד כדי ארבע מאות עד חמש מאות מטרים מעמדותינו (אחד מהם גם הגיע עד ל-200 מ'), ואילו המשוריינים נשארו רחוקים מהם כמה מאות מטרים לאחור. חיל הרגלים נעצר לחלוטין ולא התקדם. פתחנו באש מקלעים על הטנקים הקרובים ויכולנו להבחין בפגיעות ישירות בגוף כלי הרכב, אף כי ללא כל השפעה עליהם. עם זאת, ראינו ברורות כי טנק אחד החל להתקדם שעה שנעצר המקלע שהפעלנו נגדו. מול אותו הטנק הפעלנו מיד קבוצת רובאים, ואכן הוא חזר ונעצר. לאחר תמרונים במשך כשלושת-רבעי שעה, נסוגו כוחות האויב ונעלמו מעינינו, כפי הנראה בוואד".
בסביבות שעה תשע בבוקר שוב התפתחה התקפת-נגד לעבר הכוח הצפוני, שישב בפרדס "בית-העיראקים". מספר משוריינים עיראקים וביניהם כשתי שריוניות נושאי תותח טו פאונדר (73 מ"מ) הפגיזו את לוחמי אלכסנדרוני מטווח של קילומטר. בינתיים הבחינה התצפית בכוח רגלי אשר יצא מן הפרדס מעבר למסילה, ממזרח לקאקון. כוח זה התקדם צפונה, בחסות סוללת מסילת הברזל, ופנה מערבה אל תוך הפרדס של "בית-העיראקים", שוב נתנו אנשי אלכסנדרוני לערבים להתקרב עד כדי 50 מ' לערך, וכשראו את רגלי הערבים מתחת לענפי העצים, פתחו עליהם באש מכל הכלים שהיו ברשותם, כולל רימונים אשר הושלכו לעבר התוקפים, אנשי אלכסנדרוני פתחו בהתקפת-נגד והתבססו באמצע הפרדס. הערבים נסו מן הפרדס, אם כי חילופי היריות עמם נמשנו במשך שעות ארוכות.
בסביבות שעה תשע נתחדשה התקפת-הנגד. הפעם רוכזה כנגד הכוח הדרומי. שוב תקף הכוח המשוריין העיראקי, אך הפעם לא קרבו לטווח קרוב מ-700 מ' לערך. למשוריינים נילוו כשתי פלוגות חי"ר, אולם כוח זה נפרס על-פני גזרה רחבה מאוד וההתקפה לא היתה יעילה. אולם לאנשי אלכסנדרוני הלכה ואזלה התחמושת. מכיבוש הכפר ועד לשעות הצהריים לא הגיעו אספקה ונשק. גם מנת המזון ללוחמים נתעכבה. לא הגיע גם הנשק המסייע, שכלל תותח 20 מ"מ, אשר שימש כתותח נ"ט. הדרך בין "המעפיל" לקאקון היתה עדיין חסומה. נוסף על העובדה, שלוחמי אלכסנדרוני היו נטולי נשק יעיל כנגד משורייני האויב בטווח שבו עמדו אלה, היתה סכנה שיישארו ללא תחמושת.
סמוך לשעה אחת-עשרה נתחדשה ההתקפה מכיוון דרום-מזרח על הכוח ששמר על אזור שבין דרום הכפר לאזור בית-הספר, שריונית אויב התקרבה למרחק של 200 מ' מעמדותינו, ופלוגת רגלים התקרבה בזחילה ובקפיצות עד שהגיעה לקו אחד, עם השריונית. הם המטירו אש חזקה ביותר על לוחמי אלכסנדרוני, על אשר אירע מספר מפקד מחלקה 1 מפלוגה ב': "לחץ האש עלינו היה קשה. השעה היתה כבר קרובה לשעת הצהריים, ואנו נותרנו כמעט ללא תחמושת. בגלל חומרת המצב החלטנו להפעיל את המרגמה בת "2 שהיתה לי, שלא הופעלה עד אז. העיראקים היו מרוכזים בשטח בכמה ריכוזים מחלקתיים. ירינו איפוא כמה פצצות לכל ריכוז. לאחר 12 פצצות החלו העיראקים לסגת. איני יודע מה היה קורה לולא נסוגו, שכן בפצצה ה-13... נשבר נוקר המרגמה".
בשעה 12:00, לערך, כאשר התקפת-הנגד העיראקית היתה בעיצומה, ביקשו אנשי אלכסנדרוני סיוע אווירי, זה הובטח להם ובשעה 13:00, השעה שנקבעה לתקיפת כוחות האויב על-ידי מטוסינו, הופיעו מעל קאקון מטוסים. האנשים, יצאו מן העמדות ונופפו בשמחה אל עבר המטוסים, אולם, להפתעתם, תקפו המטוסים דווקא את קאקון והפציצו אותה מן האוויר.
מסתבר, כי היו אלה מטוסים עיראקים, רק כעבור כשעה הופיעו מטוסינו, אך הפעם הסתתרו מפניהם אנשי אלכסנדרוני ונזהרו שלא לגלות אף סימן אהדה... מטוסינו הפציצו את טול כרם וקאלנסווה. בינתיים ניסה אוטובוס משוריין להיכנס לקאקון מכיוון "המעפיל", אולם בשל האש הארטילרית שנורתה לעברו, ירד מן הדרך, שקע וחסם את הדרך בניסיונות ההיחלצות שלו. נוצר מצב, שבו לא יכולים היו משורייני אלכסנדרוני להיכנס לכפר. אחד ממפקדי המחלקות של הכוח הצפוני הצליח לחלץ את האוטובוס המשוריין בעזרת משאית עיראקית אשר מצא בקאקון. במשאית זו פינה את רוב ההרוגים שנפלו בקרב על קאקון אל קיבוץ "המעפיל". בחזרו לקאקון הביא עמו פגזי מרגמה "3, שהיו מיועדים לכוח שהגן על דרום הכפר כנגד התקפות-הנגד של העיראקים. קרוב לשעת הצהריים נכנסו משורייני מפקדת המבצע לכפר, הביאו אספקה ותחמושת והחלו לפנות את הפצועים.
בסביבות שעה 14:00 שוב התפתחה התקפה על הכוח הדרומי. אולם כוח זה קיבל כבר תוספת תחמושת, כך שמצפו היה טוב יותר. התקפת-נגד זו היתה בכוח של פלוגת רגלים, שהגיחה מאחורי סוללת מסילת הברזל, שמדרום מזרח לכפר. הם התקרבו בזהירות עד טווח של כמאתיים מטרים מעמדותינו, אולם הפעם ללא סיוע משוריינים. התוקפים הסתפקו בירי, אך לא עשו ניסיון רציני לתקוף את העמדות, שהוחזקו בידי כוחותינו. כעבור כ-45 דקות נסוגו אל מעבר לסוללת המסילה. יש לציין, כי בשעות הצהריים נפתחה אש תותחים מרוכזת על הכפר מתותחי האויב אשר מוקמו באזור טול כרם. התותח, שתפקידו היה לשמש כנשק אנטי-טנקי ושאמור היה להגיע מיד לאחר כיבוש הכפר, הגיע רק בשעה 15:00, אולם הוא הספיק להיות מופעל, שכן בשעה 16:00 שוב הופיעו שתי שריוניות וארבעה משוריינים מכיוון דרום. הם נסתייעו בכוח חי"ר בסדר-גודל של פלוגה. כנגד המשוריינים הופעל התותח ונראה, כי הצליח לפגוע לפחות באחד המשוריינים ממרחק של כקילומטר, שכן המשוריין נראה נגרר מן המקום. בפעולה זו של המשוריינים העיראקיים הם לא ניסו לעקור את אנשינו מן הכפר, ונראה היה כי פתחו על עמדותינו באש על-מנת לחפות על פעולות חילוץ פצועים. ירי התותח גירשם מן השטח, ובשעה 17:00 נסוג האויב מן השטח, והאש השתתקה. הלילה עבר בשקט. האויב נאלץ היה להכיר בעובדה, שקאקון עבר לידי צה"ל. בסופו של הקרב התברר, כי הכוח העיראקי בקאקון היה גדול מאשר היה ידוע בדוחו"ת המודיעין.
אחד מספיחי הקרב על קאקון היתה השמועה, כי במקום נמצאו חיילים עיראקים שנקשרו בידי מפקדיהם זה לזה בחבלים ובשלשלאות, על-מנת שלא ינוסו מן הקרב. האמת היתה שונה לחלוטין. מספר על כך מפקד חטיבת אלכסנדרוני האלוף דן אבן בספרו "שנות שירות": "בעקבות מבצע זה פורסם בעיתונים, שרוח הלחימה בצבא העיראקי כה ירודה, עד שמפקדיו כבלו את חייליהם זה לזה בחבלים, כדי למנוע בריחה בהתקרב חיילינו. סיפור זה עשה לו כנפיים, ורבים התעקשו להאמין בו, אך האמת היתה אחרת לגמרי: חיילינו, שאיישו את העמדות הכבושות, סבלו מאוד בשעות היום מהצחנה שעלתה מגוויות העיראקים הרבות, שהיו פזורות סביב. באחת מהפוגות הקרב קשרו חיילינו גוויות אחדות בחבל וגררו אותן לוואדי הסמוך, כדי לקברן שם ברגע פנאי. למחרת, ב-6 בחודש, נערך בכפר סיור עיתונאים, ומפקד פלוגה "המציא" את סיפור הכבילה כ"מעשה מתיחה". העיתונאים קפצו על המציאה, וכך נולדה האגדה".
בקרב על קאקון, ביוני 1948, נפלו 14 מחיילי אלכסנדרוני. אחד נפל בחודש אפריל ואחד בחודש יולי מצליפה ובסה"כ נפלו בקאקון 16 חיילי צה"ל.מאחר שהכוחות העיראקיים ניסו לתקוף בסוף חודש מאז את השרון ולבתרו לשניים והכפר קאקון שימש כנקודת-משען קידמית של חזית ה"משולש הערבי", הוחלט לכבשו. המבצע המתוכנן נקרא מבצע "כיפה". המשימה הוטלה על גדוד 33 בתוספת פלוגה מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני. התוכנית היתה לפרוץ לקאקון בכוח של שתי פלוגות - מדרום מזרח ומצפון מזרח, לאחר הפגזה קצרה של תותחים ומרגמות 120 מ"מ. על פלוגה שלישית הוטל למקש את דרכי העפר אשר מדרום-מזרח, ממזרח, ומצפון-מזרח לכפר על-מנת לפגוע בכוחות, שיגיעו מכיוון טול כרם. על פלוגה זו הוטל להצטרף לאחר פעולת המיקוש לפלוגה, שתפקידה היה להגן על הכפר לאחר הכיבוש. פלוגה נוספת עמדה לרשות מטה הפעולה כעתודה כללית. מועד הפעולה נקבע ללילה שבין הרביעי לחמישי ביוני 1948.
הבעיה, שעמדה בפני לוחמי אלכסנדרוני, היתה כיצד לרכז את הכוחות הלוחמים בלא שתתגלה לאויב כל תנועה מיוחדת. הכוח הועבר מבסיסו החל משעות הבוקר ועד סמוך לשעות הפעולה בשיירות קטנות. דרכי העפר הושקו במים על-מנת למנוע ענני אבק, שיגלו את תנועת השיירות, ובנקודות-המעבר בכביש, שהיו גלויות לעין האויב, הועלו מסכי עשן.
הכוחות אשר התרכזו בפרדסי קיבוץ עין החורש החלו לנוע בשעות הערב במסע רגלי מאובטח אל עבר קאקון. הכוח הצפוני יצא לדרכו בשעה 20:00, ובסביבות השעה 01.00 היה בעמדות התקיפה. הכוח הדרומי יצא מפרדס "מרץ" בשעה 23:00 לערך. המסע הרגלי נמשך יותר מכפי שתוכנן. קשר האלחוט עם הכוח נותק לזמן-מה, והיה צורך להתעכב להחלפת הסוללות במכשיר הקשר. נוסף על כל התקלות, גם הקשר עם מחלקות המיקוש לא פעל, ועבר זמן עד אשר חודש הקשר והכוח הצליח להתאחד.
נוצר איחור של כשלוש שעות לעומת הערכת- הזמן המוקדמת. סמוך לשעה ארבע בבוקר היו שני הכוחות מוכנים להסתערות. עתה החלה הפגזה על הכפר. לפי התוכנית המקורית, הכוחות צריכים היו להמתין עד להפסקת ההפגזה, שנמשכה 20 דקות, ורק לאחר מכן להסתער, אולם הכוח הצפוני ניצל את העובדה, כי ההפגזה הונחתה רק אל עבר הכפר, כ-400 מ' מן הכוח המסתער, כך שלא היה חשש להיפגעות המסתערים והחל להסתער מיד, עשרים דקות מוקדם מאשר הכוח הדרומי. למרבה המזל, לא הביא הדבר לתקלות, אלא אף עזר לאנשי הכוח. על הכוח היה להשתלט על המערך העיקרי של האויב אשר התרכז בצפון הכפר, אל מול. קיבוץ המעפיל. שם התרכז חיל המצב העיראקי, ושם שכנה גם המפקדה הערבית.
הכוח השתלט על טחנת קמח, ששכנה בצריף- פח, על "בית העיראקים", שנחשב "אגוז קשה ביותר לפיצוח", על תעלה שפתחה היה סמוך לצריף טחנת הקמח, והוגן בעמדת פילבוקס, ועל "בית המטה". צריף טחנת הקמח היה ריק מאנשים, כנראה לא הספיקו חיילי האויב לאיישו. גם בית העיראקים נמצא כמעט ריק. העיראקים הספיקו לצאת ממנו ואיישו את התעלה, הפונה לעבר ה"מעפיל". על גגו היתה עמדה ממנה נפתחה אש על הכוח התוקף. העמדה שותקה מיד ברימוני-יד שהוטלו לעברה. הכוח, אשר פעל מטחנת הקמח לכיבוש התעלה, גילה, כי התעלה היתה ישרה לגמרי, לאורך של 200-150 מ', ובה התבצרו חלק מן החיילים העיראקיים, שהיו עסוקים בירי לעבר קיבוץ "המעפיל". בפתח התעלה הוצב מקלע ונפתחה אש לאורכה. התעלה לא יכולה היתה לשמש מחסה בפני אש מן האגף לאלה החוסים בה. ואכן, בבדיקה שנערכה לאחר הקרב, הסתבר, כי מאש הכוח התוקף ומאש מקלעים בינוניים, שהופעלו מכיוון קיבוץ ה"מעפיל", נפגעו בתוך התעלה קרוב ל-50 מאנשי האויב.
בתעלת ההגנה, שהפכה לשדה קטל עבור לוחמי האויב, היה זיגזג אשר הקיף את "בית-המטה". התעלה, אשר נמשכה לכיוון מערב מטחנת הקמח, פנתה לכיוון צפון וכעבור כ-100 מטרים שוב פנתה מערבה וצפונה. בקטע זה היו מרוכזים רוב חיילי האויב, שניצלו מן האש בתעלה הראשית. על אשר קרה במקום מספר מפקד המחלקה המובילה: "הם גילו אותנו באור דמדומי הבוקר ופתחו עלינו באש מכל כלי הנשק שהיו איתם - מקלעים ורובים. אנשי נמצאו בשדה פתוח, ללא כל עמדות, בעוד שהעיראקים פעלו מתוך התעלה ומאחרי מחסות נוחים. המחלקה השנייה, שהיתה מדרום לתעלה, כמעט שלא נמצאה בטווח האש. התקדמותנו נעצרה. נפצעה 5 - 6 אנשים. שכבנו והשבנו אש חזקה. כעבור זמן קצר ניסיתי להמשיך ולהתקדם בקפיצות. כמה ממקלעני נפצעו בניסיון זה. נעצרנו בשנית. ריכזתי, אפוא, את אנשי בתעלה הראשית, שבה היינו מוגנים יחסית בפני האש. חלק מן לביצוע התפקידים שנפלו בחלקה".
מספר מ"מ מח' 2 של הפלוגה שפעלה בצפון קאקון: "המשכנו להתקדם - שתי כיתות שלי מדרום לתעלה, שתי הכיתות שהצטרפו - מצפון, ואני עם מקלע וחוליית אנשים רזרבית - בתעלה עצמה. התקדמנו בקפיצות. ניתכה עלינו אש חזקה מהצטלבות התעלות שלפני הבניין. היו לי כבר ארבעה פצועים ושלושה הרוגים. שוב נעצרנו - הפעם בגלל האש החזקה. סמל וכן מ"כ נפצעו באש מרגמות 2", שהאויב החל להפעילן. בינתיים החל להאיר היום, והיטבתי לראות את תעלת האויב ואת "בית-המטה" (באותה תקופה היה נהוג שעון-קיץ, כך שדמדומי הבוקר החלו סמוך לשעה 6, ואילו אור ממש רק בשעה 7). חשבתי לשתק את האש מן הבניין ע"י פיא"ט. פקדתי, אפוא, על אחד ה"פיאטיסטים" שלי לפעול כלפי הבניין, הוא הספיק לירות פצצה אחת, ואחר-כך נפגע בראשו ונהרג במקום, בהצטלבות התעלות ובבניין נמצאו כ-40 חיילים עיראקים, שכמה פעמים אף ניסו להסתער עלינו, הצליפות שלהם היו מדויקות ביותר, מאחר שהטווח ביננו לבינם לא עלה על 30 - 40 מטרים, פעם אף נאלצנו לסגת בשעת הסתערותם, ורק אחר-כך שבנו והדפנום ברימוני- יד.
"הבינותי, שהדרך היחידה לפני היא לחסום באש מקלע את התעלה הפונה צפונה, לעבר. ה"מעפיל". ממש כשם שעשינו לתעלה הקודמת, שפנתה מערבה, לא היה באפשרותנו לשהות במקום זמן רב כיוון שהאיר היום, ואנו היינו בעמדות גרועות מאלה של האויב. האש שהומטרה עלינו היתה עזה, וקשה היה לקום על הרגליים... מפקד הכיתה נטל בעצמו מקלע וניסה לאגף, אך נפגע תיכף אחרי שהתרומם. מפקד הכיתה האחרון שנותר לי, עם סגנו, קמו מיד אחריו והצליחו באיגוף להביא לשיתוק יחסי של האש שניתכה עלינו. "פיאטיסט" ירה שתי פצצות לעבר הבניין, ומיד יצאנו בהסתערות אל התעלה והבניין. העיראקים נמלטו מן התעלה והבניין. הם ניסו להסתתר בשדה הדורה הגבוהה שממערב לבניין, אך נפגעו ברובם. שארית אנשי האויב נתרכזה בקטע התעלה האחרון - הפונה מן הבניין צפונית מערבית, לאורך של כ-150 - 200 מ'. הברירה שעמדה בפניהם היתה להיכנע או להילחם עד הסוף. נמצאו עמם כמה קצינים עזי- נפש שהם, כנראה, שהכריעו את הכף - למלחמה.
"הסתערנו עליהם - למול הסתערות-נגד שלהם. להם היו כידונים, בעוד שלנו - לא היו. אחד מאנשי נפגע מכידון. אנשי האויב, רובם, נפגעו מיריות, ויתרם החלו להימלט מערבה. קצין עיראקי שכב בין הנפגעים והעמיד פני מת. אחד האנשים ניגש לבדקו. משנתקרב אליו פתח הקצין באש מהאקדח שבידו והלה נפגע. סמל ממחלקה 3 הסתער על הקצין, שזינק לעומתו ברובה מכודן. החלה התכתשות בין השניים, כשהקצין לא נרתע אף מנשיכת הסמל ברגלו. בסופו של דבר הכריעהו הסמל והרגו. השעה היתה שבע בבוקר. אנשי היו תשושים לגמרי מן הקרב".
בעוד הכוח הצפוני מנהל קרב עקשני ונמרץ נגד חיילי האויב הנואשים בגזרה הצפונית פרץ הכוח הדרומי לגזרה המוקצית לו כמעט ללא התנגדות.
לאחר הריכוך הארטילרי, שנמשך כאמור כ-20 דקות, פרץ הכוח הדרומי אל עבר הכפר. מצד דרום היו שתי גדרות בקר אשר נרמסו בידי לוחמי אלכסנדרוני. בדרום הכפר היתה חפורה תעלה אשר נמשכה לצפון מערב אל עבר בית- הספר (כיום בית-ספר יכון). סמוך לתעלה היתה עמדת אויב אשר המשיכה בהתנגדות. לעברה נורו שתי פצצות פיא"ט וחיסלוה כליל. הכוח הפורץ התארגן בתוך התעלה, ובעקבותיו חדר כוח נוסף אל תוך הכפר והיה זה הכוח אשר קודם לכן מיקש את הדרכים המובילות לקאקון מכיוון טוליכרם ושוויכה). תפקיד כוח זה היה לחסל את התנגדות האויב אשר בתוך הכפר.
עיראקים רבים הסתתרו בין הבניינים וצלפו על הכוח המסתער. לאחר טיהור הכפר התבסס בו הכוח. מעט אחרי השעה שבע נשלח כוח נוסף לחסל את קן-הצלפים אשר פעל מבית-הספר. הכפר נפל בידי לוחמי אלכסנדרוני, אולם עתה היה עליהם לעמוד בפני שרשרת של התקפות-נגד כיוון שהמפקדה העיראקית הבינה את חשיבות המקום והזעיקה תגבורות מכל הגזרה.
החל משעה 6:30 נתון היה הכוח הצפוני תחת אש ארטילרית, שהונחתה עליו מתותחי העיראקים.
התקפת-הנגד הראשונה החלה באזור הפרדס, הסמוך ל"בית-העיראקים", שבו התבסס חלק מן הכוח הצפוני. ההתקפה החלה בסביבות שעה 08:00 בבוקר. כשלושים עד ארבעים ערבים התקדמו בתוך הפרדס וקשה היה להבחין בהם. כיוון שכך ניתנה פקודה לתת להם להתקרב ככל הניתן. הם התקרבו עד לטווח של כ-50 מטרים ואז אחד ממפקדי הכיתות קם על רגליו וקרא לעברם: "בואו, יא שבאב, נראה מי הפחדן ומי הגיבור". הערבים לא היססו יתר על המידה והחלו חיש לסגת. כך נהדפה התקפת-הנגד הראשונה ללא כל ירייה.
בינתיים הבחין הכוח הדרומי באוטובוס משוריין, שנע מכיוון טול-כרם והוביל לוחמים ערבים. האוטובוס נע לעבר פרדס אשר היה נטוע ממזרח לקאקון, מעבר למסילת הברזל. הוחלט לתת לאוטובוס להתקרב ככל האפשר, ורק אז לפתוח עליו באש, אולם מקלען חמום-מוח לא עצר ברוחו ופתח באש מטווח כ-600 מ'. האוטובוס הופנה לאחור, חלק מן האנשים ברח דרומה וחלקם נסוגו לפרדס ממזרח להם, שם מיקמו מקלע ופתחו באש. על המשך התפתחות ההתקפה בגזרה הדרומית מספר מפקד הכוח הדרומי: "כמעט מיד לאחר האיצידנט עם האוטובוס נשמעו קריאות: "טנקים ! קרבים טנקים של האויב" ובתקופה זאת לא ידעו חיילי צה"ל לזהות כלי רכב משוריינים, והם כינו את השריונית נושאת התותח - טנק). מול הגזרה הופיעו שריוניות נושאות תותח ושלושה משוריינים. איני יודע לבטח באיזו דרך באו, אך, כפי הנראה, הצליחו להתקרב בהסתר בתוך "ואדי נבלוס" מכיוון טול כרם, עד למרחק של קילומטר, בערך, מעמדותינו. גם בגזרה המזרחית הופיעו כשלושה-ארבעה משוריינים או טנקים.
"בעקבות כלי הרכב המשוריינים נע ובא כוח רגלי (שתיים עד שלוש מחלקות), והוא אשר נועד להסתער. שני אלה גם יחד נסתייעו באש תותחים מדויקת ומרוכזת, שבאה מכיוון טול כרם, ופגעה ממש לאורך תעלת-המגן. הטנקים קרבו עד כדי ארבע מאות עד חמש מאות מטרים מעמדותינו (אחד מהם גם הגיע עד ל-200 מ'), ואילו המשוריינים נשארו רחוקים מהם כמה מאות מטרים לאחור. חיל הרגלים נעצר לחלוטין ולא התקדם. פתחנו באש מקלעים על הטנקים הקרובים ויכולנו להבחין בפגיעות ישירות בגוף כלי הרכב, אף כי ללא כל השפעה עליהם. עם זאת, ראינו ברורות כי טנק אחד החל להתקדם שעה שנעצר המקלע שהפעלנו נגדו. מול אותו הטנק הפעלנו מיד קבוצת רובאים, ואכן הוא חזר ונעצר. לאחר תמרונים במשך כשלושת-רבעי שעה, נסוגו כוחות האויב ונעלמו מעינינו, כפי הנראה בוואד".
בסביבות שעה תשע בבוקר שוב התפתחה התקפת-נגד לעבר הכוח הצפוני, שישב בפרדס "בית-העיראקים". מספר משוריינים עיראקים וביניהם כשתי שריוניות נושאי תותח טו פאונדר (73 מ"מ) הפגיזו את לוחמי אלכסנדרוני מטווח של קילומטר. בינתיים הבחינה התצפית בכוח רגלי אשר יצא מן הפרדס מעבר למסילה, ממזרח לקאקון. כוח זה התקדם צפונה, בחסות סוללת מסילת הברזל, ופנה מערבה אל תוך הפרדס של "בית-העיראקים", שוב נתנו אנשי אלכסנדרוני לערבים להתקרב עד כדי 50 מ' לערך, וכשראו את רגלי הערבים מתחת לענפי העצים, פתחו עליהם באש מכל הכלים שהיו ברשותם, כולל רימונים אשר הושלכו לעבר התוקפים, אנשי אלכסנדרוני פתחו בהתקפת-נגד והתבססו באמצע הפרדס. הערבים נסו מן הפרדס, אם כי חילופי היריות עמם נמשנו במשך שעות ארוכות.
בסביבות שעה תשע נתחדשה התקפת-הנגד. הפעם רוכזה כנגד הכוח הדרומי. שוב תקף הכוח המשוריין העיראקי, אך הפעם לא קרבו לטווח קרוב מ-700 מ' לערך. למשוריינים נילוו כשתי פלוגות חי"ר, אולם כוח זה נפרס על-פני גזרה רחבה מאוד וההתקפה לא היתה יעילה. אולם לאנשי אלכסנדרוני הלכה ואזלה התחמושת. מכיבוש הכפר ועד לשעות הצהריים לא הגיעו אספקה ונשק. גם מנת המזון ללוחמים נתעכבה. לא הגיע גם הנשק המסייע, שכלל תותח 20 מ"מ, אשר שימש כתותח נ"ט. הדרך בין "המעפיל" לקאקון היתה עדיין חסומה. נוסף על העובדה, שלוחמי אלכסנדרוני היו נטולי נשק יעיל כנגד משורייני האויב בטווח שבו עמדו אלה, היתה סכנה שיישארו ללא תחמושת.
סמוך לשעה אחת-עשרה נתחדשה ההתקפה מכיוון דרום-מזרח על הכוח ששמר על אזור שבין דרום הכפר לאזור בית-הספר, שריונית אויב התקרבה למרחק של 200 מ' מעמדותינו, ופלוגת רגלים התקרבה בזחילה ובקפיצות עד שהגיעה לקו אחד, עם השריונית. הם המטירו אש חזקה ביותר על לוחמי אלכסנדרוני, על אשר אירע מספר מפקד מחלקה 1 מפלוגה ב': "לחץ האש עלינו היה קשה. השעה היתה כבר קרובה לשעת הצהריים, ואנו נותרנו כמעט ללא תחמושת. בגלל חומרת המצב החלטנו להפעיל את המרגמה בת "2 שהיתה לי, שלא הופעלה עד אז. העיראקים היו מרוכזים בשטח בכמה ריכוזים מחלקתיים. ירינו איפוא כמה פצצות לכל ריכוז. לאחר 12 פצצות החלו העיראקים לסגת. איני יודע מה היה קורה לולא נסוגו, שכן בפצצה ה-13... נשבר נוקר המרגמה".
בשעה 12:00, לערך, כאשר התקפת-הנגד העיראקית היתה בעיצומה, ביקשו אנשי אלכסנדרוני סיוע אווירי, זה הובטח להם ובשעה 13:00, השעה שנקבעה לתקיפת כוחות האויב על-ידי מטוסינו, הופיעו מעל קאקון מטוסים. האנשים, יצאו מן העמדות ונופפו בשמחה אל עבר המטוסים, אולם, להפתעתם, תקפו המטוסים דווקא את קאקון והפציצו אותה מן האוויר.
מסתבר, כי היו אלה מטוסים עיראקים, רק כעבור כשעה הופיעו מטוסינו, אך הפעם הסתתרו מפניהם אנשי אלכסנדרוני ונזהרו שלא לגלות אף סימן אהדה... מטוסינו הפציצו את טול כרם וקאלנסווה. בינתיים ניסה אוטובוס משוריין להיכנס לקאקון מכיוון "המעפיל", אולם בשל האש הארטילרית שנורתה לעברו, ירד מן הדרך, שקע וחסם את הדרך בניסיונות ההיחלצות שלו. נוצר מצב, שבו לא יכולים היו משורייני אלכסנדרוני להיכנס לכפר. אחד ממפקדי המחלקות של הכוח הצפוני הצליח לחלץ את האוטובוס המשוריין בעזרת משאית עיראקית אשר מצא בקאקון. במשאית זו פינה את רוב ההרוגים שנפלו בקרב על קאקון אל קיבוץ "המעפיל". בחזרו לקאקון הביא עמו פגזי מרגמה "3, שהיו מיועדים לכוח שהגן על דרום הכפר כנגד התקפות-הנגד של העיראקים. קרוב לשעת הצהריים נכנסו משורייני מפקדת המבצע לכפר, הביאו אספקה ותחמושת והחלו לפנות את הפצועים.
בסביבות שעה 14:00 שוב התפתחה התקפה על הכוח הדרומי. אולם כוח זה קיבל כבר תוספת תחמושת, כך שמצפו היה טוב יותר. התקפת-נגד זו היתה בכוח של פלוגת רגלים, שהגיחה מאחורי סוללת מסילת הברזל, שמדרום מזרח לכפר. הם התקרבו בזהירות עד טווח של כמאתיים מטרים מעמדותינו, אולם הפעם ללא סיוע משוריינים. התוקפים הסתפקו בירי, אך לא עשו ניסיון רציני לתקוף את העמדות, שהוחזקו בידי כוחותינו. כעבור כ-45 דקות נסוגו אל מעבר לסוללת המסילה. יש לציין, כי בשעות הצהריים נפתחה אש תותחים מרוכזת על הכפר מתותחי האויב אשר מוקמו באזור טול כרם. התותח, שתפקידו היה לשמש כנשק אנטי-טנקי ושאמור היה להגיע מיד לאחר כיבוש הכפר, הגיע רק בשעה 15:00, אולם הוא הספיק להיות מופעל, שכן בשעה 16:00 שוב הופיעו שתי שריוניות וארבעה משוריינים מכיוון דרום. הם נסתייעו בכוח חי"ר בסדר-גודל של פלוגה. כנגד המשוריינים הופעל התותח ונראה, כי הצליח לפגוע לפחות באחד המשוריינים ממרחק של כקילומטר, שכן המשוריין נראה נגרר מן המקום. בפעולה זו של המשוריינים העיראקיים הם לא ניסו לעקור את אנשינו מן הכפר, ונראה היה כי פתחו על עמדותינו באש על-מנת לחפות על פעולות חילוץ פצועים. ירי התותח גירשם מן השטח, ובשעה 17:00 נסוג האויב מן השטח, והאש השתתקה. הלילה עבר בשקט. האויב נאלץ היה להכיר בעובדה, שקאקון עבר לידי צה"ל. בסופו של הקרב התברר, כי הכוח העיראקי בקאקון היה גדול מאשר היה ידוע בדוחו"ת המודיעין.אחרי כיבוש קאקון חדל האויב לתקוף באזור כפר-יונה, שכן אילו פעל בכיוון זה היה מסתכן בכיתור כוחותיו מצד קאקון. יש לציין, כי הקרב על קאקון היווה נקודת-מפנה במצב הכוחות באזור. המערך הישראלי שופר, העיראקים לא ערכו כל התקפה נוספת על כוחותינו בגזרת אלכסנדרוני עד להפוגה הראשונה, שהחלה ב-11 ליוני 1948. ביטחונם של העיראקים נתערער, וחיילינו החלו לחוש בעליונות מובהקת על האויב העיראקי. המצב הזה נוצל לתפיסת משלטים חדשים לאורך הגיזרה הצפונית והמרכזית של חטיבת אלכסנדרוני, והדבר הושג נוכח התנגדות חלושה.
ב-1950 הוקמה סמוך לכפר הנטושי קאקון, מעברה בנויה צריפונים. המעברה נועדה ל-160 משפחות והתגוררו בה למעלה מארבע מאות עולים חדשים, אשר הגיעו ארצה לאחר קום המדינה. רוב העולים הגיעו מרומניה ומיעוטם מתימן. המעברה כונתה בשם יכון, כמאמר פסוק כ"ט בפרק כ"ב בתהילים: "בני עבדך ישכונו וזרעם לפניך יכון", וכן בגלל העובדה ששמה העברי מזכיר את השם קאקון. היא נעזבה אט אט על-ידי יושביה. חלקם עבר להתיישבות ביישובים חקלאיים סמוכים וחלקם עברו לגור בערי הסביבה, כגון נתניה וחדרה. השם "יכון" נותר בשמו של בית-ספר אזורי למושבי מזרח עמק חפר. בית-ספר זה פעל עד לראשית שנות ה-80, במבני בית-הספר הערבי של כפר קאקון. כיום משמשים המבנים את המרכז הקהילתי של המושבים במזרח המועצה האזורית עמק חפר.
סמוך לשרידי קאקון עלה להתיישבות ראשון יישובי הספר של עמק חפר. היה זה מושב אמץ אשר עלה להתיישבות ב-15.8.1949. שם היישוב הינו ראשי-תיבות של ארגון-מתיישבים צבאי. ואכן, גרעין המתיישבים הראשון היה מורכב מיוצאי גדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני, אשר חלק מהם השתתף בכיבוש קאקון. היישוב הוקם מצפון מערב לגבעת קאקון.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.