החלוציות
(מתוך דברים שנכתבו לפני קום המדינה והתפתחות המערכה)
עם ישראל בכלל והישוב בארץ ישראל בפרט נחלקים בדעותיהם בנוגע למושג: "חלוציות". חלוציות - מהי? כיצד היא צריכה להתבטא? מה צריכה להיות צורתה? באילו שיטות עליה לנקוט?
אולם ישנם כמה דברים יסודיים בענין זה, שעליהם אין מחלוקת: מטרת החלוציות היא הקמת מדינה עברית שתוכל לשמש מקלט לכל התועים והנודדים על פני ארצות וימים. החלוצים, נושאי החלוציות, הם ההולכים לפני העם, המפנים ומיישרים את הדרך ואת המקום לפני בוא העם, ומאפשרים את התנחלותו בארצו ביתר קלות.
עיקר המחלוקת היא באיזו דרך אפשר להשיג מטרה נכספת זו, וכאן מקור כל הסיבוכים, הניגודים והויכוחים.
אפשר לחלק את העם לארבעה חלקים, החושבים את עצמם חלוצים: יש כאלה, המסתפקים בתרומתם - ויש גם הגדולה! - לקרנות הלאומיות; אלה חושבים את עצמם לבוניה של הארץ ורואים בבוז את אלה שאינם משתתפים במפעל זה - מפעל התרומה.
יש אחרים הבאים לארץ ומתרכזים בעיקר בערים הגדולות; אלה מתקיימים על מסחר, תעשיה ועבודה. כמובן שחלק מהם, בעיקר העובדים העמלים והבונים, ממלא את חובותיו הלאומיות הנדרשות ממנו ותו לא.
עם החלק השלישי נמנים מרי נפש החושבים שרק במלחמה אפשר לנצח, ואם לא ננצח במלחמה - נאבד! אלה אינם שמים לב להתבססות כלכלית, חקלאית, תרבותית וכו', אלא מנסים לכבוש את כל הארץ תחילה ואחר כך הם טוענים שיישבוה ויפרו את שממותיה. מובן שחלק זה אינו תורם למגביות למען החקלאות, אלא רק למגביות שהוא עצמו עורך אותן, למען קניית נשק.
והחלק הרביעי והאחרון הוא החלק היודע להתפשט על פני כל הארץ מדן ועד באר שבע, לעבד אדמות, ליצור ולבנות, להקים נקודות חדשות, - לא לנטוש נקודה בצר לה, להגן ולשמור על הרכוש. החלק הזה יודע גם לעמוד בכבוד על זכויותיו המעמדיות ולא לוותר עליהן, אם הוא משוכנע, כמובן, שמעשהו לא יזיק לעם. הוא נלחם לעליית פליטים ועוזר להם להתבסס בארץ. החלק הזה יודע לשמור על זכויות העמל, על יחס סוציאלי הוגן ועל משטר דמוקרטי. בדרך כלל יודעים שני הזרמים האחרונים להקריב את עצמם למען המטרה, וכמובן בדרך שהם בחרו בה. אם נשים לב נראה שכל מעשיהם אינם כדאיים מבחינת טובת עצמם, אלא שהם מוכנים לעשות הכל למען המטרה, ואפילו בשעה שהדבר עלול להרע להם באופן פרטי.
אם נעמיק חקור נראה, שההקרבה של האחרונים גדולה מזו שלפניהם, היות והקשיים והסיכון לגבי אנשי הזרם השלישי מורגשים רק ברגע ידוע, בשעת ביצוע מגמתם. ואילו הקשיים והסיכון לגבי אנשי הזרם הרביעי נמשכים שנים על שנים, כל ימי חייהם, בחורף ובקיץ, בגשם ובשמש, בחדר האוכל ובשדה!
ועתה נשאלת השאלה: מהי הדרך הנכונה? מה עשה ומה מסוגל לעשות כל אחד מן הזרמים הללו?
אם נתבונן בחלק הראשון נראה שהוא עושה רבות. הלא נודה, כי בלי כספיהם של יהודי אמריקה לא היינו יכולים להקים פה דבר! אך מאידך גיסא, בלי ידיהם ועמלם של יהודי ארץ ישראל ברור שלא היינו משיגים דבר. ולכן, מעשיהם וכבודם של התורמים במקומם מונחים, אך מוטב היה אילו היו באים לארץ ישראל ועוזרים בפועל ממש בהקמת המדינה. אשר לחלק השני - קשה מאד לקבוע את התועלת שזה הביא. אמנם ברור שכל יהודי שבא לארץ עוזר לבנותה כארץ עברית, אולם בשבילנו היושבים פה אין זה מספיק! לפי דעתם של אנשי החלק השני הרי אנו יכולים לשבת פה, כל אחד יעשה את מעשיו והענין יתפתח מאליו. מובן, שדרך זו היתה אולי מוצדקת אילו היה גם האויב מחכה להתפתחות הטבעית של הענינים. אך מכיון שהוא אינו עושה כך - גם אנו איננו יכולים לנהוג כן. חלק מזרם זה הקים מפעלים, והריהו בונה ויוצר וממלא את תפקידיו הלאומיים הנדרשים ממנו. אולם כל איש ואיש בארץ חייב לעשות למעלה מן המוטל עליו, כי עמנו הוא עם בלתי נורמלי בדרך התפתחותו ועצמאותו, והוא מוכרח להיבנות על ידי הקרבה למעלה ממידת אנוש רגילה. ותכונה זו של הקרבה נמצאת בשני הזרמים האחרונים, אולם במידה גדולה יותר - באחרון.
לא ההקרבה לבדה צריכה להיות הגורם הקובע איזה משני הזרמים הללו צודק יותר, אלא עצם המעשים וצדקתם לאור הגשמת המטרה.
העובדות מוכיחות שהזרם השלישי לא השיג ולא כלום, ואילו הרביעי בנה והקים ישובים רבים לתפארת, בעמק ובהר, בדרום ובצפון. לישובים אלה יש ערך ממשי רב, כיון שהם גורמים ויוצרים עובדות חיות שמתחשבים בהן הרבה. מסיבה זו חשובה כל נקודה ונקודה המוקמת, והלב שמח יותר כשהיא מוקמת בגבולות. אין נקודה בשרון כנקודה בגליל ואין נקודה בגליל כנקודה בנגב.
כן מבססים ישובים אלה את מעמדנו הכלכלי, כי לא תיתכן כל מלחמה באויב (ואפילו מלחמה של אנשי הזרם השלישי) בלי מקור מחיה. האויב יוכל לסגור את דרכי האספקה שלנו מארצות אחרות. הישובים המוקמים יודעים לקלוט פליטים, להקים בסיסים לפעולות שונות, כגון העלאת מעפילים, ריכוז המחתרת הלאומית וכו'. אנשי החלק הזה לא יבושו בפני אנשי הזרם השלישי. הם אוחזים גם בנשק, אלא שלגביהם הוא נשק מגן. לא המלחמה היא חייהם אלא שהם נלחמים כשיש צורך והכרח בדבר, וצדק מי שאמר: "רק בשם החיים הולכים בני העבודה למוות".
הנה כי כן דרכו של הזרם הרביעי היא הדרך היחידה, כי היא היעילה ביותר לגאולת הארץ ולהפיכתה למדינה עברית.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח