מפי המפקד...
פגישתי עם גרעין "ארז" כמפקדם, חלה בחודש נובמבר 1947. היה זה בקיבוץ "שמיר" השוכן על הגבול המזרחי של הגליל. אין זאת, כי יד המקרה הטוב היה בדבר שהפגישני וקשרני לקבוצת נערים תוססת זו, אשר זה עתה עזבו את ספסל הלימודים ויצאו להניח יסוד לחיים משותפים. סערת המלחמה מתקרבת, ושמה לאל את תוכניותיהם. במקום ההכשרה הנכספת בעבודה ובמשק - באו אימונים, נשק ומלחמה. בלהט נעורים ובהקרבה בלי גבול נענו כולם כאיש אחד לקריאה. תקופת האימונים, המסעות והקרבות שבאו לאחר מכן חיזקו ואימצו את גילויי היושר, החברות והמסירות אשר חברי הקבוצה חוננו בהם. האויב בצפון הוכה ונהדף, השקט הוחזר לגליל. רק הקברים הפזורים בהרים מעידים על קרבות וגבורה של צעירי ישראל.
גם גרעין "ארז" שילם בדם חבריו בעד גאולת הגליל. על חברים אלה ברצוני לייחד את כתיבתי, למען יישאר זכרם בקרבנו.
הראשון בנופלים היה מאיר כהן.
השני - היה עמוס פורת
השלישי בין הנופלים היה יקותיאל פונט (קותי).
לדמותו של קותי
מצפון ומוסר אנושי, כשרונות וחיפוש דרכים, אלה היו התכונות העיקריות שציינו את קותי. בגלל תכונות אלה זכה הראשון בתפקיד במחלקה. הקבוצה מאמינה בקותי וכן גם אני. מתווכח חריף שכל, עומד בעקשנות על דעותיו, אינו מוותר בעיקר ברגע שהדבר נוגע למוסריות ולמצפון.
אזכור בערבי חורף ארוכים, שיחות וויכוחים בחברה, בהם עמד קותי לא פעם יחידי מול הקבוצה והגן בעקשנות על דעתו. בהגיון הסבריו ובכוח השכנוע שלו שינה את דעות חבריו.
קותי אינו שייך למתווכחים בלבד. הוא מגשים באמונה כל רעיון הנראה לו כנכון. כך הוא מוותר על המשך לימודיו, למרות כשרונותיו הרבים, ומתגייס עוד בטרם הוציאו צווי גיוס.
כל תפקיד הנמסר לידיו הנאמנות - מובטח שיצא לפועל בדייקנות מלאה. מפקד כיתה מצויין. דייקן, דורש הרבה מפיקודיו ועם זאת מסור להם ודואג. קותי השתתף בקרבות רבים.
כל פעם זועזע מחדש מזוועות המלחמה, ולא יכול היה להשלים עם ההכרח שבזוועות אלה. נפילת עמוס בן-פורת, חברו הטוב, היתה מכה קשה ביותר עבורו. נדמה לי, שלא התאושש ממנה עד לאותו קרב בו נפל.
יצחק מרחב
(המפקד הראשון של מחלקת "גרעין ארז"בפלמ"ח)
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח