טוראי סעדיה עמראני ז"ל

המבצע השלישי של יחידות הארגון באותה תקופה היה בדרום, במסגרתה של חטיבת "גבעתי", בפיקודו של שמעון אבידן, והיעד: אשדוד הערבית. להשתתפות בהתקפה על אשדוד הקצה מטה האצ"ל גדוד אחד של 500 איש (4 פלוגות) בפיקודם של אליהו כץ וסגנו שרגא עלים ("חיים סויט"); השליש -שבתי גוטנמכר-נדיב ("אחיטוב"). הגדוד התמקם תחילה בכפר הנטוש זרנוגה שליד רחובות ולפי מה שקבע אבידן ונמסר לכץ היה על אנשי האצ"ל להשתתף תחילה בהתקפה על הכפר יבנה, כדי לעכב את התקדמות הצבא המצרי שקבוצת-חלוץ שלו כבר הגיעה לכפר הערבי.
לפי פקודת-המבצע החטיבתית מיום 31 במאי (כ"ב אייר) הוטלה על גדוד האצ"ל משימת כיבושה של יבנה והתבססות בה, ולצורך פעולות הסחה וריתוק צורפו אליו שתי פלוגות של חיל-רגלים ועמן יחידות משוריינים ותותחים. ואולם התכנית לא יצאה לפועל, בעיקר על שום עיתוי הפעולה, שלא אפשר לשלוח סיורים מכינים ולהתכונן כראוי לביצוע המשימה. על הגדוד הוטל להתכונן להתקפה על אשדוד.
לפי תכניתו של מפקד החטיבה,צריכים היו להשתתף בהתקפה שלושה גדודים ופלוגת ג'יפים, בסיוע של מרגמות, ביניהן מרגמה אחת בת "3 עם פגזים שהובאו מרמלה. גדוד האצ"ל צריך היה להתקיף מצד דרום, באגף השמאלי, אבל אחר-כך הביא מפקד החטיבה שינוי במערך הכוחות שלפיו ישמש הגדוד ל"ריתוק במרכז מכיוון הכפר בארקה המרוחק כ-3 ק"מ מאשדוד". אנשי הגדוד יצאו מזרנוגה לכיוון בארקה, כמתוכנן, סמוך לחצות ליל ה-30 במאי, הגיעו למחנה הקיבוץ חצור, מקום מושב המטה הקדמי של החטיבה, אבל אז נתקבל מברק מן המטה הכללי על ביטול הפעולה כולה בעקבות הוראה מטעם מועצת-הביטחון של האו"ם על הפוגה שתיכנס לתקפה בחצות ובהסכמת ממשלת ישראל נוכח ידיעות כי גם מדינות ערב הסכימו לכך.
הכוחות היהודיים נסוגו וחזרו לבסיסם, אבל בבוקר נתברר שההפוגה לא באה מאחר שהערבים לא קיבלוה ובו ביום יצאו לתקוף את קיבוץ נגבה. ההתקפה היהודית המחודשת על אשדוד נועדה לליל 2/3 ביוני (כ"ה אייר) ובה נמסר לגדוד האצ"ל אותו תפקיד: ריתוק הכוח המצרי באשדוד מכיוון הכפר בארקה.
"בהגיע הכוח לכפר בארקה, נקבע מקום מטה הגדוד בשולי הכפר וכן מקום איסוף-הפצועים הגדודי (בבוא גדוד האצ"ל לחטיבה הביא אתו מכונית להובלת פצועים, אשר הוחרמה בזמנה מן הצבא הבריטי, וכן יחידת ש.ר.י מאומנת ובעלת רמה גבוהה). בפעולה עצמה השתתפו שתי פלוגות, של 'דב' (אהרן חייכמן) ושל 'קבצן' (אליעזר סודיט), והואיל ולא היו ברשות האצ"ל יותר משני מכשירי-אלחוט, שצורפו מן החטיבה, עם קשריה, מונו: 'דב' כאחראי לפעולה בחזית ואתו נוצר קשר-אלחוט בזמן הפעולה ודרכו הועברו פקודות גם ל'קבצן'. בשעת האפס היו שתי הפלוגות הנ"ל ערוכות בקו ההיערכות בשרשרת ארוכה, בקו מקביל לכביש העובר לפני אשדוד, מזרחה ממנו.
הפלוגה של יוסף זלצר הושארה בתור עתודה ליד מטה-הגדוד. על פלוגה זו הוטל גם התפקיד להבטיח היקפית את מטה-הגדוד וכן את צוות המרגמה.
בשעה 03.00, שעת האפס לפעולה, החל הגדוד לפעול ולירות מכל כלי-הנשק שנמצאו ברשותו, למרות שחלק מכלי-הנשק פעל לריק בגלל הטווח הארוך ממקום ההיערכות לאשדוד. שתי הפלוגות התקדמו תוך כדי אש-הריתוק לעבר אשדוד. האויב המצרי פתח באש לכל הכיוונים מכל כלי-הנשק שהיו ברשותו. רקטות אדומות התעופפו לכל העברים וניכר היה כי האויב מופתע ועצבני מאד. לאחר שהגדוד פתח באש הריתוק החלו לפעול גם הגדודים האחרים, שהיו בשני אגפי הגדוד. עד לשעה 04.00 לערך קוים הקשר האלחוטי עם מטה החטיבה ובשעה זו הוא נפסק בגלל המכשיר שהפסיק לפעול ולא היה כל מכשיר אחר להעמיד במקומו.
עם דמדומי שחר החל האויב להפגיז בתותחים ובמרגמות. התותחים פעלו לעבר קיבוץ חצור וכוונו בעיקר למגדל-המים של הקיבוץ, כפי.הנראה מתוך השערה שמגדל זה משמש כעמדת-תצפית לכוחותינו. המרגמות של המצרים כוונו לעבר הכפר בארקה, מתוך השערה בלתי-מוטעית של האויב כי הכפר משמש בסיס לכוחותינו. ההפגזה נמשכה קרוב לשעה מבלי לגרום כל נזק לקיבוץ או למטה-הגדוד ששכן בבארקה. לערך קרוב לשעה 05.00. כשכבר היה אור היום מלא, חודש לפתע הקשר האלחוטי ואז ניתנה לגדוד האצ"ל פקודה בהולה לסגת מיד. הפקודה הועברה לפלוגות הפועלות בחזית, וכן יצא המג"ד לקדם פניהן. השטח מבארקה לאשדוד הוא שטח מישורי, ומעמדות-תצפית של אשדוד אפשר היה להבחין בכל תנועה קלה בשטח זה, המונח לפניהם כעל כף היד; והפלוגות הנסוגות היו נתונות להפגזה בלתי פוסקת ממרגמות האויב.
עד לשעות הצהריים החזיר כץ את גדודו לזרנוגה. ואולם בכך לא נסתיים חלקו במבצע, שכן למרות עייפותה ופצעיה החליטה החטיבה על ביצוען המידי של פעולות שתכליתן למנוע מנוחה מן האויב הרובץ באשדוד. לפי בקשת מפקד החטיבה הפריש גדוד האצ"ל כיתה בת 11 איש, בפיקודו של "קבצן", לפעולות-חבלה בגזרה שבה פעל הגדוד ושהייתה מכוונת למרכז אשדוד. במקום זה היה חורש ובו היה מרוכז השריון המצרי; כן היה שם בסיס-אספקה של דלק וכוח רציני היה מרוכז שם. החיילים צוידו בתת-מקלעים "תומפסון", נעלי-גומי, תלבושת מתאימה, סכינים ואקדחים ובקבוקי-מולוטוב נגד שריון, ויצאו לפעולה בשעות הלילה המוקדמות. משהגיעו למקום התפזרו בחוליות, הטילו רימונים ובקבוקי-מולוטוב לתוך הריכוז ומשנסוגו פתחו באש חזקה בתת-מקלעים שבידיהם, וניכר שהצליחו יפה במשימתם: בשעת הביצוע הצליחה במיוחד 'פעולת היחידים', אחד-עשר איש בפיקודו של 'קבצן' מגדוד האצ"ל. הללו הצליחו לחדור בהפתעה לתוך מתחם-אויב ולחבל בכלי-רכב ומחסן תחמושת שלו. במחנה המצרי קמה בהלה גדולה ונפתחה אש פרועה מכל כלי-הנשק שברשותם. היחידה חזרה לבסיסה ללא אבדות.