בראשית יוני החלו ימי ההכרעה הגדולה בגורלה של משמר-הירדן, המושבה הוותיקה מראשית העלייה הראשונה, עתה מקום התנחלותו של ארגון-ההתיישבות הבית"רי "וג'בוד".
ב-5 בחודש (כ"ז אייר), בשעה 5:15 בבוקר, נפתחה ההרעשה הכבדה מצד הכוחות הסוריים על המושבה לאחר שחלק מהם עברו את הירדן דרומית לגשר בנות-יעקב. מטוסי האויב הפציצו את אילת-השחר ואת ראש-פנה למנוע החשת תגבורת. מגיני המושבה - אנשי האצ"ל ועמם בני המושבה הוותיקים ששרדו במקום - הצליחו לעצור את ההתקדמות באש מקלעים, אבל עדיין לא השתרר שקט באותה חזית. "בשעה 9:30 בערך," כנמסר בדין-וחשבון של נתן בן-חיים ("יואב"), מפקד הארגון במקום, "נפצע חייל האצ"ל הראשון פצע קל ברגלו בעת הביאו תחמושת לאחת העמדות הקיצוניות." למחרת היום חודשה אף גברה ההרעשה והפגזים מרבים פצועים, בעיקר מקרב הקשרים העוברים מעמדה לעמדה.
"בשעה 9:30," מוסר דו"ח יואב, "מודיעים על ההרוג הראשון - חייל אצ"ל וחבר המשק, יוסף חיימוביץ - אשר נהרג בעמדה מס. 6 הצופה דרומה ומערבה והשומרת על הכניסה למושבה דרך הכביש הראשי מהאגף המערבי. לאחר שעוד שלושה פגזים פוגעים בעמדה וחבר נוסף נפצע בה, אנשינו נאלצים לעזבה. ברגעים אלה מצליח האויב לחצות את הכביש ועל-ידי כך מוקפת המושבה משלושה צדדים: מזרח, דרום ומערב ומנותקת מראש פנה".
המצב חמור מאד, התחמושת אוזלת, רב מספר העמדות שנשארו בלי מגינים ועל כל קריאות העזרה הדחופה אחת התשובה: להחזיק מעמד התגבורת יצאה- אולם מגיני המקום יודעים: שום תגבורת לא יכולה להגיע, כי הכביש תפוס.
האויב נראה עייף ותנועותיו אטיות יותר, אך הטבעת מתהדקת וממספר עמדות מודיעים, כי הוא קרוב 200... 100 ... 50... מטר. השעה היא שעת הצהריים וגם המגינים, אשר כל היום לא טעמו טעם של אוכל, נלאים ועייפים. המצב נראה מחוסר תקווה ושאלת הכיבוש היא שאלת זמן בלבד. מקלען ורובאי עוברים מבנין לבנין, מעמדה לעמדה, ופותחים באש לכיוון האויב המתקרב כבר גם מהצד הצפוני.
הנקודה סגורה מכל ארבעת האגפים. אין אפשרות נסיגה, ומוחלט כי נילחם על כל בית ונחזיק מעמד עד האיש האחרון. המקלען והרובאי, העוברים מעמדה לעמדה, יוצרים רושם, כי בכל עמדה פועל מקלע ובכל עמדה נמצאים אנשים בכלל. תגבורת לא הגיעה ולו ידעו הערבים כי כעשרים לוחמים מחזיקים בנקודה... בחורינו קוצרים באויב המתנהל בעצלתיים ומנסה לפרוץ לתוך המשק גלים גלים. בשעה 16:00 בערך נופל פגז בין שורות המתקיפים. כעבור רגע עוד אחד ועוד אחד. התותחים שלנו הגיעו למחנים ופתחו באש קטלנית על האויב המבוהל. מוחות המגינים קולטים בקושי את התמורה שחלה באופן פתאומי, אך אינה עוברת דקה וכל הכלים שלנו פותחים באש חזקה על האויב הנס. עתה כבר אין צורך לחסוך בתחמושת - חושבים הבחורים - כי האויב מוכה. הערבים נעלמים מן העין בשעה 18:00 לחלוטין בסחבם אתם את הרוגיהם ופצועיהם. עם רדת החשכה מגיעים כוחות הצבא הישראלי לתחומי המושבה - לאחר ככלות הכול.