ב-28 בספטמבר יצאה המשאית לחיפה. נהגו בה מפקד הפעולה משה לוי ("יריב") ועוזרו בני בכר. לפניה נסע רוכב אופנוע חמוש, ומאחוריה נסעו במכונית קטנה מפקד "חיל הקרב" של האצ"ל בחיפה - יואל קמחי, וצעירה מסניף תל-אביב.
המשאית הגיעה לחניון במגרש שבהדר הכרמל, סמוך לטכניון, והופקדה עליה שמירה. הפעולה נועדה להתבצע ב-29 בספטמבר, יום ראשון של חג הסוכות בשעה 06:00, וזאת משום שהוערך, כי במועד זה יהיו החנויות סגורות, ותנועת העוברים ושבים דלה, ולכן הסיכוי לפגיעה באזרחים יהיה קטן.
ביום המיועד, בשעה 05:30, לאחר שהורכבו הנפצים ומנגנוני ההפעלה, יצאה המשאית לעבר היעד. היא לא עוררה חשד והגיעה אל היעד. המשאית עצרה מול הכניסה הראשית. משה לוי משך בניצרה ובידית, המשחררת את המתקן. החבית ניתרה מעבר לגדר, התגלגלה ונעצרה ליד קיר הבניין. המשאית המשיכה בדרכה. כעבור כמה שניות אירעה התפוצצות אדירה. המבנה נשאר עומד על תלו, אך נפגע קשה, והקומה הראשונה נחרבה כמעט כליל, חלק מן המדרכה והכביש שלידו נהרסו לחלוטין. תשעה שוטרים בריטיים וארבעה אזרחים ערבים נהרגו, וכן נפצעו 27 שוטרים ו-25 אזרחים.
מפעילי "החבית" עצרו ליד כיכר חמרה, שבקרבת השוק הערבי, קפצו ממנה והגיעו לרחוב הנביאים, שם המתינה להם מכונית מהירה, שהסיעה אותם מיד לתל-אביב לפני שהספיקו הבריטים להכריז על עוצר ולחסום את הכבישים.
מיד לאחר הפיצוץ החל אספסוף ערבי לשדוד את חלונות הראווה ברחובות הסמוכים לאתר הפיצוץ. מחלקה של אנשי "ההגנה" חמושה במקלות ועמה יהודים מתושבי הסביבה הדפו אותם, ולאחר כמה קטטות נסוגו הערבים לשוק המזרחי.
הפגיעה ביוקרה הבריטית היתה קשה. אנשי כוחות הביטחון מצאו את המשאית הנטושה ולמרות זעמם על אבדותיהם, התפעלו מכושר ההמצאה של אויביהם. כתב על כך קצין הצנחנים מיג'ור וילסון: "... ואולם במטרה זאת (פיצוץ מרכז המשטרה) הצליחו על-ידי התקנת מכשיר-מלחמה, שלא רק מילא את התפקיד שנועד לו במקרה מסוים זה, אלא היה, ללא-ספק, ההמצאה המחוכמת ביותר שהמציא ארגון-מחתרת כלשהו בשנים שלאחר המלחמה".
הבריטים נאלצו להגביה את הגדרות סביב אזורי הביטחון שלהם עד 9-8 מטרים (!!!) ועשו זאת בעבודה קדחתנית. למזלם, היה זה בסוף תקופת שלטונם בארץ, והגדרות החדשות לא הועמדו במבחן "פטנטים" חדשים של האצ"ל...
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.