אלבום תמונות
עוד אני לא מאמינה שלא תבוא יותר עם חיוך על שפתיים המשתקף גם בעיניך. האם טהור ויפה נפש כמוך אויבנו רצו לקרבן? כן, עם דמך בגבורה עזרת לכתוב את ההיסטוריה של ימינו. יחד עם כל העם בישראל הלכת להגן על המולדת, כי דרך אחרת לא היתה לנו.
נטע'לה שלי, נדמה לי שזה חלום רע שכופה עלי לחשוב שזו מציאות. אם זה גורלנו, גורלי שלי בתור אמא, ורעייתך, אחיך ואחיותיך ובעיקר לבנך אוהד ולנולד החדש, אני רוצה לכתוב על חייך הקצרים והנפלאים. לא רק למען החברה, בעיקר למען ילדיך שבאמת יראו אותך בעיני רוחם ותחת כנפיך יהיו מוגנים מכל רוח רעה וידעו להתגאות בך ולאהוב אותך, כאילו אתה מחזיק אותם על ידיך ומנשקם באמת; ואז יאהבו את רחל'ה אמם שהיא זכתה להיות לרעיה לאבא כזה.
"החיים הם חלום והמוות יקיצה" אמר לב ניקולאי טולסטוי, ואני מוסיפה - לא רק לגבי האדם עצמו, אלא גם לגבי הסובב אותו. רק אחרי המוות של בן אדם אנחנו יכולים לפענח את דמותו. בחיים יש הרגשה ולפעמים מוטעית.
איך הביאוגרפיה במשפחה חוזרת על עצמה; רק אתמול כאילו זה היה שלא יכולת להשלים שאין לך אבא, אך בכל זאת אני אמך, ומשפחתך חינכנו אותך ברוח של אביך ואתה נטע'לה ירשת את אפיו לגמרי ואהבת את חבריך כמוהו. את המולדת, את הקיבוץ, את אשתך, את בנך, את כל המשפחה. היית מאוד מסור לעבודה ותמיד תמיד נשאר בלבך מקום רחב גם לאמא שלך.
נטע'לה! כשאוהד היה חולה מאוד, דווקא אז יצא לך לעשות רשיון נהיגה. אמרת שאתה לא יכול להסתפק ביום עבודה, אתה רוצה לעשות בשביל החברה גם אחרי העבודה. דווקא בשעות הערב ובשעות הלילה יש הרבה פעמים צורך להסיע חבר לבית החולים או לביקור תכוף וזאת היא הדרך שאתה רוצה לעזור לחברה.
ברגעי חולשה כשביקשתיך לעבור מחיל הצנחנים לחיל פחות קרבי, כי יש לך כבר בן והשני בדרך, אמרת: "צה"ל זקוק לצנחנים כמוני ולרובם כבר יש ילדים". והבאת תמיד דוגמא, השכם והערב: "חנה אמנו הקריבה שבעה ילדים ואת לא רוצה להקריב אפילו אחד?". כל העובדות עומדות לפני, מחייך הקצרים והנפלאים. והנה בחרו בך שתהיה מקשר של החיילות מהנח"ל ואתה בכל התפקיד הקטן הזה הכנסת את כל קדושתך. עשית אתם שיחות בערבים ודאגת לכל צרכיהם, ואפילו ערכת פגישה של הגרעין. והן נפרדו מן הגבעה מלאי התרשמות ממך ומהמשק.
למדת באפיקים. קשה היתה לך הפרידה מן הבית ובכל פעם שנסעת השארת לי פתק: "אמא, רק למענך אני נוסע לאפיקים - קשה שם מאוד". אך בחופשות מצה"ל אף פעם לא השארת פתק כזה; נהיית לגבר והבנת את האחריות המוטלת עליך כחייל. הדרך שם לא היתה זרועה בשושנים. כשפעם עמדת למשפט, כשנעלמה שמיכה צבאית (בהיותך על הר הצופים) וספרת במשפט שהשמיכה נעלמה כשעברת ממשאית למשאית, נשאלת ע"י הקצין אם דברי אמת בפיך, וענית: "האם חבר קיבוץ יכול לאמור לא את האמת לקצין מצה"ל?"
נטע'לה, הכל עשית לפני הזמן. התגייסת לפני הזמן; גם התחתנת צעיר ובנית לך קן משפחתי רומנטי עם גינה, שאפילו התחרתה עם שלי. ובן כזה נחמד. כל המשפחה המסועפת של רעייתך אהבה אותך מאוד.
נטע יקר שלי! גם אתה הייתה מאוהב בחיים כאביך - אהבה בלי מצרים לעם ולמולדת. הלכת להלחם ולנצח. והבאת לנצחון את היקר ביותר - את חייך. וכפי שמסרו לנו חבריך לנשק - הספקת לפני מותך למסור מפשט קצר: "מסרו לרוחלה שתחיה בגאווה ותחנך את בנינו בגאווה".
אמא