יונה נולד בפתח-תקוה ולמד בבית-הספר היסודי "פיק"א". אחרי זה סיים שלוש שנות לימוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל", והוכשר כמסגר מכני.
כילד, היה ממושמע, נחמד וחביב. כתלמיד, היה בינוני. היה לו כשרון לציור ולא פעם זכו ציוריו לשבחים. בכיתה ו' זכה ב"אות הספורט", חזר וזכה בו גם בכיתה ח'. בעתיד יגלה פעילות ב"הפועל".
אהב את הוריו ואת שני אחיו, הקטנים ממנו. עזר לאמו בסידור הבית. יותר מכל נמשך לאומנות הציור. חלם על תערוכת ציורים משלו, פרי מכחולו. תמונות שצייר חילק בין חבריו. אהב את הציור והשתוקק להשתלם בו.
בבית-הספר היסודי היה יונה תלמיד מהיר-תפיסה מאין-כמוהו, עד כי לפעמים יצר רושם מוטעה אצל מוריו, כאילו אינו מתענין בנעשה בכיתה. ימים אחדים לפני בחינות ה"סקר", אמר יונה להוריו: "בכיתה לא למדתי הרבה, אבל תראו איך אני עובר את בחינות הסקר..." ביום האחרון שלפני הבחינה, הסתגר בחדרו משעות אחר-הצהריים עד אחרי חצות והתכונן לבחינה. כאשר הגיעו תוצאות המבחן, ומחנך כיתתו החל לקרוא את התוצאות, הוא פתח במלים: "ילדים, חזיז-ורעם! יונה ליניק עבר את הסקר בהצלחה!"
כאשר סיים יונה שלוש שנות לימוד בבית-הספר המקצועי וקיבל תעודת הסמכה כמסגר מכני, הציעו לו מוריו להקדיש את השנה הרביעית ללימוד לבחינות בגרות אקסטרניות, שהרי במסגרת בית-הספר לא נערכו בחינות כאלה. יונה קיבל את ההצעה, אולם לא הספיק להשלים את הלימודים, שנקטעו בעקבות הגיוס.
בקרב חבריו לספסל הלימודים היה יונה אהוב ומקובל. אחד מידידיו התוודה פעם: "איני יכול להסביר זאת, אבל אפילו כשאני רב עם יונה איני יכול לשנוא אותו..." הוא היה קשור אל המשפחה קשר הדוק. אהב לשחק עם אחיו ולהשתתף עימם במעשה-קונדסות. אולם, מצד שני יכול היה לשבת עם אביו לשיחה רצינית על הבעיות החומריות שלו ועל עתידה הכלכלי של המשפחה.
בתחילת נובמבר 1971 התגייס לצה"ל - והצטרף לחטיבת "גולני". אלה שהכירו את יונה מקרוב לא התפלאו על שבחר לשרת ביחידה קרבית. הוא היה מחוסן מפני כל פחד. כשאביו ביקש ממנו פעם "לא להסתכן יתר-על-המידה ולהיות חייל רגיל", השיב: "בשביל מה השקיעו בי המדריכים כל כך הרבה מאמץ? בשביל להיות חייל רגיל?"
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נמצא יונה בבית הוריו, בחופשת חג. כשחזר אביו מבית-הכנסת וסיפר לו כי מגייסים אנשים, השיב: "בטח החבר'ה שלי מבצעים איזו פעולה". הוא מיהר ללבוש את מדיו וחזר ליחידתו ברמת-הגולן. במשך עשרה ימים השתתף יונה בפעולות נועזות בחזית הסורית.
במכתבו האחרון, הנושא את התאריך 12.10.73, כתב: "אני נמצא ברמה וכרגע לא עושה מאומה. המלחמה כמעט הסתיימה. אבא, עברתי אותה בשלום, לעת-עתה... אני מרגיש טוב מאוד, אוכל טוב. יש לנו כאן הכל. להתראות בקרוב". ארבעה ימים לאחר-מכן התנדב למשימה מסוכנת במזרעת-בית-ג'ן, ממנה לא חזר. הוא יצא עם כוח לטהר מוצב שנכבש על-ידי הסורים. הכוח השלים את משימתו בהצלחה, אולם בדרך חזרה נפתחה עליו אש - ויונה נהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. בן 20 היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי.
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים ואחריה)