השכול
לשכול אין משפחה, אין לו גם בית ואין לו הורים,
לא ילדים ולא חברים,
אין לו כלום.
זה פשוט לא נכון מה שאומרים,
משפחה זה כשיש אבא ואמא ואח ואחות - לפחות.
אני לא נולדתי לשכול,
הוא לא היה אבא שלי כשיצאתי לאויר העולם,
בהתחלה הוא גם לא היה האח שלי, מן הסתם.
זו לא היתה הזמנה, את השכול קבלתי במתנה
לא יודע ממי וזה גם לא חשוב, סתם עצוב.
כשהוא הגיע - לא היתה שום כתבת מאחור,
כך שממילא אי אפשר היה להחזיר, להחליף, או לבחר.
ובכל זאת, הצרוף הבלתי אפשרי הזה, משפחת השכול, מה הוא אומר?
הרי כולם משתמשים בו וכבר קצת קשה להזכר
שהשכול הוא לא מן משפחה אחת שמסמלת את אבדן העם.
השכול הוא אלפי משפחות שכל אחת מהן אבדה עולם.
הוא אוקינוס של בכי, הוא נחשולים של כאב,
השכול הזה הוא חלק מהשריר של הלב,
השכול הזה שמעיק ומכביד ומטריד כמו לחה
השכול הזה הוא בטח לא משפחה.
ואני שואל את עצמי מי בכלל הי ה רוצה
להיות חלק במין שתף כזה.
אני למשל לא רוצה לשחק,
אני רוצה להתרחק,
אבל כנראה אין לי בררה
כי לא נתנה לי זכות הבחירה.
וחוץ מזה משפחה לא בוחרים, רק חברים.
יאיר זאדה
אח של יהושע ז"ל