שאול זהבי בן אופירה ודוד, נולד בהרצליה, ביום י"ט שבט תשי"ח (9.2.1958). למד בבי"ס היסודי ע"ש א.ד. גורדון בהרצליה וסיים את ביה"ס התיכון העירוני. לאחר נישואיו בשנת 1981, בנה ביתו בפתח תקוה. היה חניך ומדריך ב"הנוער העובד והלומד" ופעיל במשא"ז. היה חובב ספורט כדורסל, צניחה וטניס. אהב לקרוא, לטייל ברחבי הארץ ולבלות בחיק משפחתו.
התגייס לצה"ל בינואר 1977 במסגרת גרעין נח"ל ועבר למסלול פיקודי. שירת כמ"פ האחזות נח"ל, עבר קורס צניחה. שירת במקצח"ר ולאחר קורס קמ"נים שירת כקמ"ן חטיבה בנח"ל. השתתף במבצע "ליטני" ובמלחמת "שלום-הגליל". אהב את חיי הצבא ושירת בו מתוך אמונה והכרה ביעודו. היה מפקד מקצועי וידיד נאמן לחבריו ופיקודיו. נפל בבאזוריה שבלבנון, ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18.2.1985).
בן 27 היה בנפלו.
השאיר אחריו אישה ובת ניצן, הורים ושני אחים, איציק ורוני. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית-שאול.
בן 27 היה בנפלו.
במכתב תנחומים למשפחה, ציין שר הביטחון, כי שאול "הוגדר כקצין בעל יכולת רבה בתחום המקצועי, תוך עבודה שקטה ואחראית קידם את תחום המודיעין עליו היה מופקד. קצין עם 'נשמה', חייכן, בעל מלה טובה ותשומת לב, מקובל על חבריו".
מפקד החטיבה, שבה שירת ובשורותיו נפל, ציין את אישיותו של שאולי במילים הבאות: "שאולי מצא את שביל הזהב ודרך הביניים בין היותו קצין צבא מקצועי המשרת רחוק מהבית, לבין מה שרצה ונתן למשפחה אותה הזכיר בהזדמנויות שונות בדאגה ובחום לב. שאולי היה אנושי מאוד, חבר, תמיד עם חיוך מרגיע ובוטח שיש מאחוריו מלה שתתקיים".
קצין חיל-רגלים וצנחנים ראשי ציין את מקצועיותו של שאולי: "התגלית לכולנו במלוא יכולתך, קצין מקצועי ומוכשר, מסור ושקדן, עשית את עבודתך לאמנות. כל פרוייקט מודיעיני שהופקד בידך הפך מלאכת מחשבת, לפסיפס מושלם אשר חותמך הוטבע עליו".
משפחתו וידידיו הוציאו לאור לזכרו חוברת, ושמה "שאולי". קהילת "בני ישראל" בארצות הברית נטעה עץ לזכרו.