ראינו אותו לראשונה מגיע לפנימיה כבר אז משך את העין. גבוה, שחום, שער חלק, חיוך מדווח מאוזן לאוזן וצחוק מתגלגל. עברו השנים והגענו עד הלום, קשה לכתוב, הוא היה, הלך, אמר, הכל בעבר, בנסתר, איננו עמנו כיום.
שמחת חיים של אדם לא יכלה להיות כה גדולה כמו זו של יחזקאל. האמרות המפורסמות שלו עם המבטא הגרוני יצרו סגנון חדש בפנימיה. המחזור היה מזוהה עימו, אחד מעמודי התווך. לא היתה נקנה ב"ראלי" שלא הכירה אותו. ידע לדבר עם כל אחת, מענין מאיפה לקח את כל הנושאים לדיבור, יצר שיחות, ורכש אהדה כבר בפגישה הראשונה. היה נקיא בהתרחשויות של כל החברה, התענין בכל אחד בכל אירוע. מגידו היה רכלן! פטפטן, יתכן. אבל רכלן נחמד עם טקט. לא נג'ז מבלבל את המח. אלא אדם מענין בידע הכללי שניחן בו.
גמרנו עם הפנימיה, כל אחד הלך לדרכו. יחזקאל בחר בצנחנים. לא התאים לו החייל הזה חשבנו שיבחר בשריון חיל בו בחרו רוב בני המחזור, אבל הוא נחוש החלטה בחר בקשה, במאמץ הפיסי הרציני, בפער הגדולה שבין החומר הצבאי בפנימיה - לעומת רמת היחידה. אחרי תשעה חודשי אימון רצופים לא היה לו כושר גופני רב גופו היה ענק מדי, מעט מסורבל. חשבנו - בטח לא יחזיק מעמד, ישברו אותו. אבל יחזקאל נחוש החלטה התמיד ההתחלה היתה קשה. יום בבק'ום, כבר באותו שבוע טיסה לפאיד ומשם לקו הקדמי מול המצרים. יריות, תנאים גרועים ביותר, חברה שנהרגים, מזון עלוב, חול ועוד חול. תנאים אליהם לא הורגל מעולם. הוא מסתגל מהר. שעות שמירה ארוכות בלילה תצפיות ביום וירי. היה מגיע הביתה לעיתים נדירות. תחשבו שהיה מדוכא, מיואש, טעות בידכם. החיוך לא מש משפתיו. הצחוק הבריא לו יתכן שהגיע עד המצרים.
קורס מכ"ים - אימונים ועוד פעם אימונים ריצות, אימונים גופניים, תרגילי אש, קשה לו. הרמה של החברה גבוהה יותר, מסע תגיות - 60 ק"מ אלונקות - הוא כמעט קורס, מתמוטט. יחזקאל במשבר, הימשיך? היתגבר על כל אותם קשיים? ויש בו אותה חיוניות כח התמדה שטמון עמוק עמוק בלב. הוא עבור שלב אחרי שלב, שבוע אחרי שבוע ולא יתן שידפקו אותו. לשון זרה לו ליחזקאל אותה שלח בכל מי שיעשה לו עוול. והוא נתקל במפקדים ואוטוטו הוא בחוץ. אבל הקורס מסתיים ויחזקאל מ"כ בצנחנים, קיבל את דרגות הרב"ט בפעם השניה.
רמת הגולן - גזרת מזרעת בית - ג'ו מוצב בטווח יריקה מהסורים. הפגזות יום יום שעה שעה הסורים פוגעים טוב, מוצאים אותו שם עם הפלוגה, שמירות ותצפיות ביום ובלילה, בזמן הפנוי עבודות, עוד שכפ"צ עוד עמדה, יחזקאל מטה שכם, מעודד והחיוך לא מש מפניו.
קורס קצינים - כמה חלם להגיע למעמד עוד זמן קצר תתגשם משאלתו - הוא יהיה קצין, אחד הקצינים הצעירים ביותר. "כולו... 220" אומרים החברה. אבל הוא תופס עמדה, משתלב היטב אחד מכולם. לא היה הטוב ביותר, לא היה מצטיין הוציא ציונים טובים, בלט לטובה.
ואז הגיע היום! היום שלא ישכח! היום בו מעד ממרומי הצוק, היום בו נפל. יש כאן קטיעה חדה, מהלך חיים של אדם נגדע, על כל צעיר שנהרג אומרים נפל באיבו, אבל על יחזקאל מדגישים יותר מכל שכן העלילה לא תמה, היה לו הרבה מה לתרום.
יהי זכרו ברוך!
תנצב"ה.
חברים.