תפריט נגישות

טר"ש אפרים פולי מנשה קוילי ז"ל

המסע היבש

המסע היבש

דומה כי את בעיית חיל התותחנים במלחמת התנופה של "קדש", אפשר למצות בפרשת גדוד "רשף" שירד עם חטיבתו של אלוף יפה לשארם א-שיח'. הסיפור הזה צופן בחובו כמעט את כל הבעיות שניצבו בפני התותחנים, במלחמת בזק זו.
חטיבת עודד ירדה לשארם א-שיח', במסע ארוך ופתלתל, שחצה דיונות ועבר במקומות בהם קשה היה להעביר רכב זחלילי. חיילי החטיבה היו צריכים לרדת ולדחוף את כלי הרכב כדי להתקדם ליעד. גדוד התותחנים הצטרף לחטיבה וסיפורו אופייני ל"מסע היבש". מספר דוד ירקוני: "עשרה ימים לפני המבצע. קירבו את הגדוד שלנו, שישב במחנה ג'למי (2 סוללות סדירות ושתי סוללות מילואים - 25 ליטראות), לחזית הדרום. השתכנו בצריפין ו-5 ימים לפני המבצע, קיבלנו התראה להגיע לנקודת כינוס, באיזור הנגב הדרומי. את סוללות המילואים גייסו להגן על אילת. "הגדוד שלנו צורף לחטיבת עודד, אשר קיבלה את המשימה לרדת לשארם א-שיח'. המג"ד סא"ל ברוך רודניק, החל לפקד על הגדוד, במקום להיות יחד עם המח"ט, כנהוג בתורת הלחימה - מאחר שהסמג"ד לקה בהתקפת כליות קשה. המג"ד צריך היה לנווט את הכוחות לאורך התוואי הקשה שבין אילת לשארם א-שיח'.
"יצאנו לדרך עם עוקבי התחמושת (32 פגזים על כל עוקב). אבל באמצע הדרך הוחלט, להתנתק מהעוקבים, אשר סירבלו את התנועה, בדרך לא דרך. ההישג התותחני הגדול ביותר היה, כשהגענו עד שארם. היו צריכים לדחוף את המשאיות, את התותחים, ולהדוף אותם צעד אחרי צעד. כשהגענו לשארם, פרסתי את התותחים, צפונית למוצבים המצריים כ-7 ק"מ מן המטרות. חוסר הסדר היה מוחלט. אף אחד לא פנה אלינו לקבל סיוע ארטילרי. כשהתייצבתי לרשות אל"מ יפה הוא שאל: 'מי אלה בכלל? מה הם עושים כאן?' בסופו של דבר, ירינו כמה פגזים ובכך הסתכם הסיוע הארטילרי שלנו, אשר למענו עשינו דרך חתחתים ארוכה שכזאת".
משארם, קיבל הגדוד פקודה לדגל לג'נין, ללא התותחים כדי לקדם כוחות עיראקיים, שהתקרבו לגבול. סגן דוד ירקוני, מספר: "עלינו על הדאקוטות בשארם ונחתנו בג'למי. משם, נסענו צפונה ופרסנו עם התותחים, שהיו במחסנים ליד הגלבוע, מול ג'נין".

קרב אבו עגיילה
מצבו של הגדוד הארטילרי שסייע לחטיבת "הראל", בפיקודו של אל"מ גודר, לא היה שונה. חטיבת "הראל" עמדה לכבוש בליל ה-31 באוקטובר את עמדות עוג'ה אל מצרי, וטרת אום בסיס, ובלילה שאחר כך, היתה אמורה לתקוף את מתחמי אום כתף ואום שיחן.
סגן עודד בונה, שהיה אז קצין ניהול אש במילואים, בחטיבה זו, מספר על עבודת גדוד המרגמות הכבדות, בפיקודו של המג"ד סגן אלוף פינצ'וק: "פרסנו במוצב מסיד שלפני אום כתף. הירי היה גרוע. הסיבה לכך: עירוב של 4 לוחות טווחים למרגמה 'מ.י.' תוצרת הארץ ולמרגמה 'סולתם', ורק תוך כדי הירי, התבררה הטעות.
"כשהכוח של חטיבת "הראל" רץ קדימה, פרסנו ליד טרת אום בסיס (מוצב חוץ שלפני אום כתף) ומכאן, ירינו כמות גדולה מאוד של תחמושת לעבר מוצבי אום כתף. כאשר שינתה חטיבת החי"ר כיוון ועשתה עיקוף דרך מעבר הדייקה, פרסנו את הגדוד בקציימה כדי להתגבר על בעיית הכיבוש מן הצד השני. אחר כך עברנו לפיקודו של אגד ארטילרי והשתחררנו. בכל מבצע 'קדש' ירה גדוד המרגמות שלנו 35 פצצות בלבד".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה