אלבום תמונות
רק כשנה ומחצה הכרתי את יהודה. הכרתיו בעבודה במחתרת ובפלמ"ח. הוא היה לי לאח ואני הייתי לו לידיד. יכול אני לספר עליו רבות. אדם כמו יהודה נתן הרבה וגם יכול היה לתת עוד גם לנו וגם למדינה.
זכורני, כאשר היינו עוד בגדנ"ע היה לנו מגע עם הארגונים הפורשים והם הכירו אותו יפה, אבל הוא לא פחד מאיומיהם. תפקיד שהוטל עליו תמיד היה מתמלא, יחד עם זה היה חבר נאמן לתנועה. כשהגיעה המלחמה התנדב. היה זה לפנ הכרזת המדינה וחובת הגיוס. למרות גילו הצעיר יצא לקורס מ"כ חי"ש ויחד עם כל בוגרי הקורס היה בין פורצי הדרך לירושלים בפעולת נחשון. אמיץ היה ולא ירא את המוות. תמיד אמר כי גופו אינו חדיר לכדורים ולכן גם אינו פוחד מהמוות. נאמן היה לחבריו והסתפק במועט. בין אחרוני הנסוגים משילטה (ליד לטרון). בדרכו עזר לפצועים והגיע לבסיס כששני מקלעים על גבו, שגופו הצנום בקושי החזיק מעמד תחת נטל משאו.
מקלען היה יהודה. היה לו מקלע לא החליפו באחר וכשהוא נפגע באחת הפעולות לא נטשו. הוא נפצע פעמיים, בפעם הראשונה נפצע במלכיה, ובפעם השניה נפצע פצעי מוות בקרב על חוליקאת, בקרבות לפריצת הדרך לנגב. לא האמנתי למראה עיני כשראיתיו מובל באלונקה מוכתמת בדם, את יהודה שלנו העליז השמח שתמיד הנעים לנו את הערבים ברקודי הקוזאצ'וק שידע.
דבריו האחרונים היו: אל תשאל לשלומי, אני מרגיש טוב. מסור שלום לכולם ושלא ידאגו לי. נסתתמו מקור מלי ולא יכולתי לנחמו.
זכה יהודה יותר מכל יתר חבריו ונקבר בקבר ישראל. יהי זכרו ברוך לעד.
ציון
מתוך "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח