חייך קצרים היו. לא הספקתי להביע לך את רגשות אהבתי והערכתי. לא רק אח ואחות היינו אלא גם חברים טובים. מיד לאחר שסיימת את לימודיך בתיכון עזבת את הבית בפתח-תקוה ונסעת לאי-שם בסיני. היינו נפגשים רק כשהיית חוזר הביתה לחופשות קצרות, "הרוס" מעייפות. ואז, לאחר שהיית נח שעות אחדות, היית מספר על חוויות מעניינות ומרתקות.
כמעט שלוש שנים מלאו לשירות הצבאי שלך כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים. ביום הראשון למלחמה יצאת לקרב, וכבר מאותו יום נעלמו עקבותיך. חשבנו, אולי תהיה בין השבויים, אך לא, לשווא חיכינו. בין השבויים לא היית. המשכנו לחכות לחללים שיוחזרו, אך גם שם לא מצאנוך. אז היכן נעלמת, אחי היקר? המלחמה נגמרה אולם להיכן נעלמו חייך הצעירים?