סג"מ נמרוד מודי הררי ז"ל

אלבום תמונות

אני יודעת, שצריך לכתוב על מודי, כי כך נהוג כי - כי כך... וגם אני חייבת לכתוב עליו, בשבילו, עבורו, עבורנו ובשבילי. אך כל פעם שמתחילים במילה הראשונה, נגמרת ההשראה. - אלה המילים האחרונות שאכתוב לך, אחרי שהורגלתי לכתוב יום יום במשך זמן ארוך כ"כ. ואולי לכן זה כ"כ קשה, כי פרידות תמיד מכאיבות.
לא שאין מה לומר - נהפוך הוא. אך מרוב שיש מה לומר, קשה לארגן את המילים לחבור מסודר, קשה לחרוז מסכת הגיונית שתביע דבר אמיתי, שיביע מה מודי היה וישאר לגבי.
קשה לכתוב, כי כולם יודעים שמודי היה חייל, בן וחבר נאמן, מסור ואהוב ועל כן איני רוצה לעמוד על זה. אך קצת פחות ומורגש וידוע הוא שמתחת למעטה של הבחור היהיר והגאה, התתרה נשמה פגיעה ורגישה.
לגבי היה חבר ולא רק חבר, אלא ידיד שנתן לי לב ואוזן לשפוך את המעיק, לחלק את המשמח. הוא קלט ונתן חום, אהבה ורגש.
היה לו כל כך חשוב להצליח ולהצטיין, בכל תחום ותחום. אפילו שציין שישנם תחומים חשובים יותר "והרי אי אפשר להיות טוב בכל התחומים ויש לבחור את החשובים ביותר"... אך בכל זאת גמר כל קורס בא-ב ושאף להיות מספר I. - לא רק שרצה להצטיין, אלא היה כל כך גאה בכל ציון טוב שלי בקורס ואבוי אם לא ספרתי לכולם שאני עצמי קצינה.
אך החשוב מכל שאת אשר העניק לי מודי, לא יקחו ממני לנצח.
השמתם לב שאני מדברת כל הזמן בעבר. - וזה כל הכאב שמודי היה - הלך.
במלחמה החל לחפש את אלוהים ולא מצא אותו.
כי אם היה אלוהים, היה לי עכשיו את מודי.

מיכל (חברתו)