סג"מ זיו שניר ז"ל

אלבום תמונות

יום שלישי, 30.5.72
שלום רב!
לפני מספר דקות קיבלתי את החבילה וזאת באמת הפתעה נעימה לקראת אימוני הלילה. אגב, חבילה. ולמה לא גיליתי שם שום מכתב?
ועכשיו לאירועי הסדרה. אתמול הגענו למקום הסדרה במסע של כ-20 ק"מ, לכאורה זה צריך היה להיות לא קשה, אבל החומר האנושי שכאן הופך כל תרגיל לקריעת ים סוף, ביחוד בשבילנו "ארבעת הפרחים" שהולכים בסוף וצריכים לסחוב את הנמושות (ויש לא מעט) תוך כדי ריצה, כדי לסגור את הפער בינינו לבין הראשונים.
הדבר קשה שבעתיים כשהנמושות מתחילים להשתולל לבעוט ולשכב על החול כאחוזי טירוף. לעשות מסע עם חברה שכאלה, זוהי שבירת מורל לא נורמלית, ושבירה מורלית קשה משבירה פיזית.
אך בזאת לא תמו התלאות. אחרי שהגענו עשינו מסע אלונקות. החברה האלה אינם יודעים מה זה לסחוב אלונקות. הרוב משתמטים, ומי שכבר לוקח, מתחיל לצעוק כמו מטורף שיחליפו אותו עוד בטרם הרים את האלונקה. כך יצא שסחבתי את האלונקה כמעט ללא מנוחה, אך כאמור את העצבים מביאה התנהגות החברה, שאינם עוזרים לזולת וחושבים על השתמטות ואיך לדפוק חבר. היום כבר השתפר המצב וישנה יותר נכונות עזרה, אך בכל זאת זה לא מה שהכרתי. חוץ מזה מתאמנים. עכשיו, למשל, אני חוזר ממעבר גדרות, שפירושו זינוק חשוף על קונצרטינה כשכל החברה עוברים על הגב. במציאות זה הרבה פחות מפחיד. עכשיו מחכה לנו ריצת לילה, ואחי זה, כך אני מקווה, לילה שקט בלי טרטורים. אני מקווה מאוד, שישחררו אותי בשבת אבל למ"מ פתרונים.
שלום ולהתראות זיו.


צמ"פ יום שבת, 28.10.72
שלום לכולכם!
והרי המכתב השבועי ועיקרו תחילה: באם לא יחולו שינויים בתוכניות הרי שאני מתעתד להגיע בשבת זו. או, אם לדייק, ביום חמישי בערב (כנראה שזה יצא די מאוחר). מכל מקום מאחר שאתם מתורגלים באכזבות אז לא לצפות יתר על המידה.
בינתיים אנחנו חוגגים היום מלאת שבוע לצמ"פ. ויש להודות שהשד לא נורא כל כך. באמת, יש תרגולות המביאות אותך לידי תשישות מוחלטת, כשכולך סחוט ומרוט כתוצאה ממגע אלים עם פלדה. מלבד זאת הטיפולים לא מייאשים. להיפך, זה די חביב... ועיקר העיקרים: ישנים הרבה, יחסית. לפחות שש שעות ביום. האוכל פה יותר מסתם בסדר: הוא פשוט טוב ובמונחים צה"ליים טוב מאוד. ועובדה: האוכל בגדוד נחשב לטוב בסיני ואפילו המח"ט סר הנה לארוחות.
אפרופו מזון: קיבלתי את שתי החבילות (מהמשק ומכם). ביום חמישי היה, כידוע, יום הגייס ובו ערכנו טיול לתעלה וקיבלנו תוספת שעות שינה. בקיצור עוד אין סיבה להתחיל לקטר. התוכנית שלנו לשבוע הבא היא דחוסה ומפרכת, אך מאידך גיסא גם מעניינת. ניסע הרבה בטנקים וזה כשלעצמו חוויה באמת גדולה. תארו לכם מה זה "לחרוש" בדהירה את משטחי סיני, שאין להם התחלה ואין להם סוף, על גבי מפלצת של למעלה מ-40 טון. אמת ויציב: חוזרים מאובקים, אבל מה זה לעומת ההרגשה הטובה שבלב, כשמרגישים מה זה להפעיל עוצמה כזו.
עוד תופעה שיש להסתגל אליה הם העכברים בשעות הלילה. אפשר לראות אותם פה מתרוצצים בעשרות, מביתן לביתן וכל אחד מהם זה "מיני-ברק".
עד כאן להתראות זיו.


שבת 11.11.72
מוצאי שבת. שלום!
השבוע הרגשנו לראשונה טעמם של אימונים מפרכים מהם. לא שיש קושי גופני, הבעיה מתעוררת בצרף ובדחיסות. אין אפילו עשר דקות של מנוחה במשך היום וזה כמעט לא פראזה. מה גם ששעות השינה מתקצרות לשעות הקטנות של הלילה. בשבועות הבאים צפויים לנו האימונים האינטנסיוויים ביותר ואחר כך תשתחרר החגורה. כך נקווה. כמו שכבר נרמז לא נתראה בשבוע הבא (כפי שהיה צפוי) אלא בעוד שבועיים. חוץ מזה הכל בסדר. אבא לא היה פה במשך השבוע אבל יש לו צ'אנס בשבועיים הבאים. גם מכתב לא קיבלתי (מה עם ההבטחה של אביתר?). בינתיים יש לי סיפור קטן בשבילו: כשבאנו, מצאנו כאן רס"ר קפדן ונודניק כפי שלא היה מעולם. כל פעם שרואים אותו מסתתרים מהר או שעושים עיקוף. בקיצור צורה לו כצורת החתול הג'ינג'י הזכור לטוב מפינת הילד. יום אחד הוא תופס את הפלוגה ומתחיל לטרטר אותנו: יש לכם 30 שניות בדיוק להגיע לחדר אוכל ובחזרה.
וכשבאנו הזעיף מבט ושאג: מישהו חושב שעמדתם בזמנים? מכיוון שלא מיהרתם נקטין לכם את הזמן. יש לכם בדיוק חצי דקה להיות שם ולחזור".
עד כאן ולהתראות. זיו


שבטה, קורס מט"קים 2.7.73
שלום רב!
בהזדמנות פז זו, של שליחת ההזמנה לסיום הקורס אני משגר, סתם כך, כמה מלים. אם אינני טועה אז זהו המכתב הראשון בקורס זה, או יותר נכון אחד הבודדים. אבל מוטב מאוחר... היומיים האחרונים עברו עלינו באימונים קשים, מעט מאוד שעות שינה והרבה אבק סמיך ומחניק. אך, מאידך גיסא, הם היו המעניינים ביותר שעברנו. אפיזודה קטנה מאמונים אלו: באמצע ההסתערות, כשמסביב מתעופפים כדורים ופגזים, צועק לפתע התותחן שלי (פציפיסט): "עצור! אני רואה נמר!". מה לו לנמר הארצישראלי המצוי ולמרחבי הנגב? מכל מקום עוצרים וכולם יוצאים החוצה במשקפות לסרוק את האיזור ולהיות שותפים בתגלית זואולוגית חשובה. אפס! כי יד הדמיון המזרחי היתה טובה עלינו כחום היום, והנמרים שוכנים עד היום הזה בג'ונגלים העבותים. אז נסיים בלהתראות ביום רביעי ה-11.7 בשעה 4 אחה"צ כאן, בבסיס.
להתראות זיו.