למקטנות ידע זיו לעמוד על דיעותיו ורצונו. לא היתה זו סתם עקשנות כפי שרבים בודאי חושבים. הוא ידע היטב מה הוא רוצה ומה לא ואי אפשר היה להזיזו מדיעותיו אלה.
זכורני כי פע םבהיותו בגן הילדים החליט לספר קצת את שערותיו ("לעשות קרחת"). אינני יודע אם היה זה רעיון מקורי שלו או שראה את זה אצל אחרים. פחדנו שיתחרט ויבכה לאחר שירגיש ששערותיו חסרות, כדרך כל הילדים בגילו, ולכן ניסינו למנוע אותו מעשות זאת. אך הוא, כרגיל, לא ויתר ובהזדמנות הראשונה כאשר בא הספר - הדבר בוצע. להפתעתנו לא שמענו תלונה או בכי כל שהוא. הוא נשא בגאון את הראש הקטן והקרח ולא הסכים אפילו לכסותו בכובע. אך לאחר שכבר צמחו קצת השערות, הודיע כי פעם אחת מספיק לו הדבר ואיננו מתכוון לעשות זאת שנית.
הלינה המשותפת היתה בשביל זיו נסיון קשה. הוא לא אהב שיפריעו לו בשעת ההשכבה, ביקש שיהיה שקט וחושך מוחלט. ומי שזוכר את ההשכבות בבתי הילדים, יודע כי הדרישות האלה לא ניתנו כלל לביצוע בתנאים ההם. אז דרש בתוקף ללון בחדר ההורים. לא היה טעם להתווכח על כך, לכן הצבנו לו מיטה במרפסת הסגורה. שנים אחדות ישן בחדרנו, עד שיום אחד בהתקרב יום הולדתו השביעי, הכריז כי במלאות לו שבע שנים יעבור ללון בבית הילדים. הדבר נשכח מאתנו ולא הוספנו לדבר על הנושא. אך בסיום מסיבת יום הולדתו, כאשר הגיע הזמן ללכת לישון הודיע כי הוא רוצה לעבור. העברנו את מיטתו ואת חפציו ומאז לא ביקש עוד לישון בחדר ההורים.
לזיו היה דמיון עשיר. במיוחד אהב כל מיני המצאות ופטנטים. תמיד היו אצלו במגירה כל מיני "אינסטרומנטים" שאסף מכל מיני מקומות.
פעם, בהיותו עוד בגן הילדים, ראיתיו מכין קופסת פח ממולאה בטלק. מתוך הקופסה השתלשל צינור פלסטיק דק אשר את קצהו הכניס לפיו. את הקופסה הניח מתחת למטתה של ורד שהיתה אז שכנתו לחדר, מבלי שזו תרגיש בדבר. לאחר שכבר כבו האורות וההורים הלכו הביתה, נתן זיו נשיפה לתוך האבקה. מיד התחילו ענני טלק לעלות ולהתפזר בתוך החדר. אז הרים זיו את קולו בצעקה": "ורד! המיטה שלך בוערת!". ורד, שהיתה כבר קצת מנומנמת, קמה בבהלה ורצה בצעקות החוצה כאשר בחורנו מתגלגל מצחוק בתוך מטתו.
נטיה זו לחקור דברים, לבצע נסיונות ותצפיות, ליותה אותו כל השנים. היו לו תקופות התעניינות. תחילה אהב את הטבע על כל ופעותיו, בחי, בצומח ובנוף. כאשר גדל עניינו אותו יותר הפיזיקה והמכניקה. היו תקופות התעניינות בחשמל, במכונאות (הטוסטוס). היתה לו גם תקופת הטילים. בחוג המשפחה היינו לעיתים משוחחים על נושאים שונים. ולזיו לא היה דרוש הרבה כדי להלהיב את דמיונו. פעם, בין היתר, דיברנו על מבנה הרקטות: עקרון הפעולה, סוגי המנוע, מיני הדלק השונים, ובעיות אחרות הקשורות בהכוונתן. לא עברו ימים רבים כאשר שמתי לב כי אביתר מסתיר מאיתנו דבר שהוא משתוקק לגלות. לאחר זמן התגלה שזיו הצליח להטיס טיל עשוי מצינורית נחושת דקה. הטיל עף בקשת רחבה, פגע בחלון של מפשחת ישראלי ועשה חור ברשת. לאחר מכן נעשו נסיונות נוספים, השיטות השתפרו, הטילים גדלו והיו מוצלחים יותר. הדלק ששימש את זיו להטסתם היו המקרונים (אבק שריפה) של פגזי התותחים והכדורים, שהיו אז בשפע, בתקופת ההתשה. במשך הזמן פתר גם את בעית ההצתה, את כני השיגור וההכוונה.
אני מניח כי בקשתו לעבוד בחשמליה נבעה מן הענין שהיה לו בתופעת החשמל ובמה שהוא מחולל, כגון: המגנטיות, החום, התאורה, דברים שעדיין לא למד בבית הספר אבל דיברנו על כך רבות בחדר.
היתה לו חיבה לנשק והיה לו גם ידע רב בנושא. המצעד האחרון של צה"ל בירושלים וכן תערוכת הנשק ברמת גן נסקרו על ידי באופן יסודי וצולמו הרבה מאוד בתמונות. ספר חובה בבית היה ידען הנשק וכל הסוגים נלמדו לפרטיהם.
ההצטרפות לשריון נסכה בו רוח חדשה. היתה זו תוספת שרירים בלתי צפויה שהטבע לא העניק לו אותם. קורס המט"קים, וביחוד קורס הקצינים, עורר בו ענין מיוחד. כאן אפשר היה להפעיל עצמה, לפתח מהירות ולהשתמש בטכסיסים.
זיו היה ידוע כעקשן בלתי מתפשר. אך למעשה לא היה כמוהו פתוח לרעיונות חדשים. כאשר היינו משוחחים בחוג המשפחה בענינים העומדים ברומו של עולם, היה הוא כרגיל "יורה בצרורות" את מה שיש לו להגיד והיה עומד בתוקף על דיעותיו. אך כאשר מישהו היה מעלה איזה רעיון יפה או נימוקי משכנע באמת - היה לרוב משתתק. אפשר היה להבחין כי הרעיון נקלט ומתבשל במוחו.
לאחר זמן מה היה מאמץ את הרעיונות ומתווכח עליהם בחום.
למרות שזיו לא אהב שיפריעו לו בשעת התרכזות והעניינים האישיים שלו העסיקו אותו לעיתים, היתה נאמנותו ומסירותו לחברה בלתי מתפשרת. אסור היה ללגלג או להעיר הערה עוקצנית כלשהי על מישהו מחבריו. כל הערה כזאת היתה נתקלת בתגובה נזעמת ביותר. נאמנותו לאבי שכנו לחדר, היא אחד הדברים המופלאים. כאשר חבריו התחלפו מספר פעמים בהרכב החדרים, וחברים הזמינו אותו לגור איתם, לא הסכים זיו בשום אופן לנטוש את אבי שהיה שכנו לחדר שנים רבות.
זיו היה פעיל גם בתחום האמנות והבידור. כרגיל אהב לעשות את הדברים בעצמו ולא ליהיות צופה או מאזין פסיבי. פרט לפיליטונים והמערכונים והעלונים ההיתוליים שהיה מחבר במסגרת חברת הילדים ובבית הספר, היו לו גם פעילויות בבית ההורים. רוב הדברים היו מוקדשים לאחיו הצעיר אביתר. תחילה היו אלה סרטים מצוירים על גבי פס ניר שהקרנו אותם בפנס קסם פרימיטיבי. אחר כך לאחר שרכשנו מצלמה, הכין זיו סרט מצולם משיקופיות. הוא היה מחבר התסריט, הבמאי, הצלם וגם השתתף בחלקו.
יום אחד קיבלנו טייפ קטן. זיו גילה מיד את האפשרויות הגלומות במכשיר והחל להקליט תכניות שלמות. התכניות כללו ראיונות עם בני המשפחה, חידונים מקלטים, קטעי שירה ועוד. בין היתר הכין תכנית מיוחדת ליום חתונת הכסף של ההורים, ותכנית שנשלחה לשושנה אחותי שהיתה אז בחו"ל. לצערנו, לא נשתמר חלק גדול של ההקלטות האלה, כשם שלא נשתמרו הפיליטונים והרבה מיצירותיו האחרות.
אבא