"הרגע הקשה ביותר שבליל-גבורה זה היה כאשר הגיעה הידיעה המרה שכדור קרע את לבו של אחד המעולים שבבני-ישראל, אחד האמיצים שבלוחמי ישראל, אחד המבטיחים ביותר שבקרב מפקדי-צה"ל - יונתן נתניהו המופלא." "יונתן היה מפקד-מופת. בעוז-רוחו יכול היה לאויביו. בתבונת לבו כבש את לב חבריו. מסכנות לא נבהל, וניצחונות לא הגביהו את לבו. הוא הרבה לדרוש מעצמו, ואילו לצה"ל העניק את חריפות שכלו, את כישרון פעולתו, את חריצות הקרב שלו... בצבא לימד התנדבות, לפקודיו נתן חום אנושי ובקרב השרה קור-רוח ועליו, אפשר לומר בלשון דוד: מנשרים קלו, מאריות... יהונתן על במותיך חלל... המרחק שבשטח שבין אנטבה לירושלים קיצר לפתע את המרחק שבזמן שבין יהונתן בנו של שאול לבין יהונתן בנו של בן-ציון. אותה הגבורה שבאיש. אותה הקינה שבלב העם".