בזמן השהייה בשדה התפנו הטייסים להתבונן בנעשה סביבם. "הציפיה בשלל הנותבים שחצו את השמים ובמדורות שהעלו מטוסי המיג של חיל-האוויר האוגנדי שפוצצו על-ידי כוחות צה"ל היתה מרטיטה", שיחזר שני. "מטוס מספר ארבע במבנה, שהיה ריק ברובו, התקרב למקום, שאיפשר את העלאת בני הערובה אליו. שאר המטוסים התארגנו לתידלוק על הקרקע, בעזרת ציוד מתאים שהובא מהארץ. בסופו של דבר, בשל העיכוב הנוסף שהתדלוק הלילי היה גורם, הוחלט בהתייעצות ביני לבין מפקד הכוח שלא לתדלק, אלא לצאת מיד לדרך, ולתדלק בניירובי, בירת קניה. 45 דקות לאחר שנחתנו, כבר היסענו על המסלול בדרך להמראה הביתה. הרגע הזה, לראות את המטוס ובו בני הערובה מנתק מגע מהמסלול בדרכו הביתה, היה בשבילי שיא המבצע".
ארבעת המטוסים המריאו, כשהם אוספים בבטנם את כל כוחות צה"ל שהיו פזורים בשדה התעופה, ומשאירים בשדה את משאבת הדלק הכבדה, שהיתה אמורה לשמש לתדלוק המטוסים. בנחיתה בניירובי מיהרו כל צוותי המטוסים למטוס בו נמצאו בני הערובה המשוחררים. "רציתי לראות אותם", מספר שני. "המראה היה מדהים. היתה על פניהם תערובת של שמחה, תדהמה, אימה, כל סוגי הרגשות שקיימים. ניסתי לדובב כמה מהם, אבל כנראה שהם פשוט היו בהלם גדול מדי, ולא קיבלתי תשובות ממוקדות".
התדלוק הסתיים, ומטוסי ההרקולס המריאו בדרכם מקניה לישראל. "החל מהשעה 06:00 האזנו לשידורי קול ישראל ברדיו ארוך-טווח, שנמצא על המטוס", מספר שני. "הידיעות על המבצע הגיעו בהתחלה ממקורות זרים, אולם ככל שהזמן עבר התחילו להגיע האישורים הרשמיים, ופרצה היסטריה המונית על גלי האתר. אז התחלתי להבין את משמעות המבצע עבור עם ישראל".
לאחר שמונה שעות טיסה, נפרד מהמבנה מטוס ההרקולס ובו בני הערובה המשוחררים, ופנה לנחיתה בנתב"ג, שם המתינו לו ראש הממשלה ושר הבטחון. שלושת מטוסי ההרקולס הנותרים פנו לנחיתה בבסיס בתל-נוף. "מיד אחרי הנחיתה, התנפלו עלינו מאות קציני וחיילי חיל-האוויר וכמעט חנקו אותנו בחיבוקים, נשיקות ואיחולים. קבלת הפנים היתה מרגשת מאוד. באותו הרגע, נזכרתי, שלא ישנתי במשך ארבעה ימים רצופים. בשלב הזה, כל מה שעניין אותי היה להניח את הראש על הכר ולישון 48 שעות רצופות".