- נר
-
הודלק ע"י נתי כובאני בתאריך 28/04/2020
לא כתבתי לך אף פעם כלום ,תמיד העדפתי לדבר איתך ,אבל אולי עכשיו הגיע הזמן לשתף ,ולא רק אותך .מכל המשפחה המורחבת לאף אחד לא הייתי קשור כמו אליך , ואף אחד לא ידע להיות אתה , כזה שיש לו את הסבלנות לשתף וללמד אותי את תחביב הנגרות שלך ובתור ילד -נער להסביר לי כל פרט שמובן לך מאליו, כזה שכל חג חיכיתי לו ,לשיר איתך השירים ,לקרוא ביחד את הפרשה,לצחוק מהקרש של הבדיחות קרש, ולמשוך לך בסנטר 'פרעאה' כמו שקראת לו ,וגם להקשיב לכל הסיפורים המסקרנים מהאינסוף שהספקת בכלום זמן ,הייתי דיי קטן כשהלכת אני זוכר את הדיבורים בבר מצווה שלי ,אבל זה דיי מוזר כי למרות שעברו 9 שנים ולמרות ששיח אמיתי של בני אותו גיל לא היה לנו , בכל חג כשאני מביט בכסא פלסטיק הירוק ,אני מתגעגע ללשבת איתך ולדבר על הא ודא , וזה גם לא חולף במרוצת הזמן ,השארת אחריך יותר מידי זכרונות מתוקים, הרבה חוויות ,וחלק בלתי נפרד מהילדות שלי מכדי שתוכל להשכח ,לסיפור איתך היה סוף עצוב ,יכלנו להביט על העולם דרך שימשת הרכב הנוסע כמו שאהבת, רק בגדול יותר- כמו שאני חלמתי ,וזה לא ממש קרה , היית הילדות שלי ,ונשארת ההשראה שלי .