סמל מנשה דואניס ז"ל

קורות חיים

מנשה, בן לבנה וראובן, נולד ביום כ"ז באב תש"ט (22.8.1949), בתל-אביב-יפו. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "נצח ישראל" בפתח תקווה, שם התגוררה משפחתו. בשנת 1959 עברה המשפחה לשכונת שפירא בתל-אביב, והוא סיים את לימודיו בבית-הספר "יעבץ". הוא היה נער עליז ואוהב חברה, מקובל על חבריו לשכונה ושותף לפעילות חברתית ותרבותית ענפה. אהבתו הגדולה של מנשה הייתה לספורט הכדורגל, הוא הקדיש את כל זמנו הפנוי למשחק ולאימונים והגיע לרמה מעולה. ככדורגלן מצטיין נמנה דרך קבע עם סגל קבוצת הכדורגל של מועדון גדנ"ע "יהודה". הוא היה שותף לזכיה באליפות הליגה העילית לנוער בשנת 65-1964 ולזכיה בגביע המדינה לנוער, גביע "ירושלים", בשנת 1967. מנשה היה מודע לקשיה של המשפחה ולכן, לאחר שסיים את לימודיו, עבד כרפד עד לגיוסו לצה"ל, ועבר קורס נהיגה במסגרת קדם-צבאית.

מנשה גויס לצה"ל במחצית מאי 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס נהגי זחל"מ ונשלח לשרת בחטיבת טנקים. ביחידתו היה חייל ממושמע, שמילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. במלחמת ששת הימים השתתף עם יחידתו, בקרבות לכיבוש חצי האי סיני. בקרבות אלו עלה עם רכבו על מוקש, אך בדרך נס לא נפגע. בשנת 1969 זכה בתואר "הנהג הזהיר" בצה"ל. במחצית מאי 1970 שוחרר מנשה מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור עבד כנהג בבנק "ברקליס". בעבודתו הצליח ליישם את הידע והמיומנות שרכש בהיותו נהג בצה"ל. מנשה היה עובד מסור ונאמן וזכה להערכה רבה מצד מעסיקיו. בסוף מרס 1973 נשא לאישה את חברתו שולה והקים יחד עמה את ביתו בבת-ים. הוא התמסר לביתו ולמשפחתו ורצה להגדילה, שכן אהב לטפל בילדים אך לא זכה לכך. בתו, לבנת, נולדה אחרי נפילתו בקרב.

במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בהיות היחידה בתנועה על ציר בלוזה - רומני, נתקל הכוח של מנשה במארב של יחידת קומנדו מצרית. בקרב שהתחולל נפגע מנשה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.

השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואח.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמל מנשה דואניס, ששירת ביחידת שריון תחת פיקודי, היה לוחם אמיץ-לב, אשר ביצע את המשימות הקרביות שהוטלו עליו בחירוף נפש ובהקרבה, היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו. נפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו".