אלבום תמונות
...וביניהם היה גם זרבבל, מפקד המשוריין. "בבל" - קראנו לו, לאותו בן תל-יוסף חביב ומסור, חייכני וטוב לב. כי פגשת בו בחדר-האוכל או באולם הקריאה - לא היית מאמין כי מפקד הנהו: יושב נחבא בפינה, מסתיר מתחת שפמו חיוך מבויש וכולו אומר פשטות וצניעות. ובתקופה האחרונה, כשנהפכה החטיבה לצבא והחברים התחילו מתהדרים במדי צבא ובסמלים - בחל בבל בהתקשטות זו והמשיך ללבוש את החולצה הכחולה ומכנסי החאקי הבהירים, את הבטל-דריס האפור והכובע המקואי. שהרי כל ישותו, כל חייו היו - פשטות וצניעות.
בכל זאת עלה בבל עד שקיבל את התפקיד האחראי ביותר, הפיקוד על המשוריין פורץ המחסומים. כל אנשיו חיבבוהו והעריצוהו, הלכו אחריו באש ובסער, כי ידעו - הם נתונים בידים בטוחות ונאמנות.
על רגעיו האחרונים של זרבבל, סיפר לי אחד מניצולי אותו משוריין - לאחר שנתקל המשוריין במחסום ניתכה עליו אש כבדה. היה ברור כי יש לקפוץ מהמשוריין ולהתבצר בתעלות שבצדי הכביש, אך מה לעשות עם הפצועים, האם להפקיר אותם? לבסוף פנה בבל אל אנשיו ואמר להם: "מי שרוצה לקפוץ החוצה יקפוץ, אני אשאר עם הפצועים!" שלושה הספיקו לקפוץ החוצה ואז אירעה ההתפוצצות... כזה היה עד רגעו האחרון, - טוב לב, מסור ונאמן ומסירותו עלתה לו במחיר חייו.
אורי אופק
מתוך הספר 'לדמותם - קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' בהוצאת הקיבוץ המאוחד עין חרוד תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.