"ירון תמיד ביקש לקבל על עצמו את המשימות הקשות יותר על-מנת להקל על אחרים, וזאת תוך צניעות ושקט שכה איפיינו אותו. לילות שהפכו לימים, רגעי מתח שלפני ותוך כדי ולאחריהם, ובסיום חיבוקים, טפיחות שכם, תקיעות כף וקריאות שמחה שזר לא יבין זאת. אנו, חבריך ומפקדיך, ממשיכים באותה דרך שכה אהבת ללכת בה".