ענבל שלי, פשוש שלי קראתי לך.
העצב אין לו קץ !
האושר היה קצר לנו ילדה יחידה שלי !
נולדת באושר כפי שתארתי לעצמי - חיכיתי לך כל כך ונולדה לנו ג'ינג'ית,
עגלגלה, מתולתלת, מלאת חיים וחיונית, מחייכת ומלאת חן עם עיניים יפיהיפיות ושמחות.
... גדלת יפה באופיך ובחיצוניותך. אוספת אל תוכך את הטוב והיופי עם הכאב שהיו מנת חלקך, מתחזקת ומחזקת את הסובבים אותך. מתכננת תכניות ומצפה כל כך לבאות.
... ואני השותפה בקשר המיוחד שלנו. תומכת, מצפה ומקווה בסתר לבי, מתכננת את העתיד, ורק שתמשיכי להיות שלי ושיהיה לך תמיד טוב.
שלחתי וליוויתי אותך בדרכך לצבא עם כל אהבתי, עם השיר שמתנגן בלבי "עוף גוזל", ללא ספקות וחששות, הלא את יחידתי, תמיד תחזרי אלי, משהו הלא ישמור עלייך תמיד.
... עצוב, כואב, חבל לי שלא תראי ותריחי פרח אביב בפריחתו, את הגשם ועימו קשת בענן, את הים בגליו המרגיעים והסוערים. שלא תשמעי ציוץ צפורים, שלא תקראי ספר ותשמעי שיר.
שלא תוכלי ללטף את נולי שלך, שלא תחושי מגע ידי ושפתי, ליטופי על שערך המיוחד והשופע, חיבוקי העוטפים אותך בהכנסך הביתה.
... אני לא מרגישה שאני נפרדת, אמנם נלקח חצי ממני, והחסר מורגש כל רגע, אצטרך להסתפק בזכרונות עלייך, בתמונות הקורנות, המלאות חיות, במכתבייך המעלים חיוך שמח ועצוב על פני, הכל עלייך ולא אתך.
היי שלום ילדה אהובה שלי.
אמא.