לקראת הימים הנוראים, ימים נוראים במלא משמעותם, נשלח לקוים הקדמיים שעל שפת התעלה להיות עם החיילים בימים אלה בלימוד ובתפילות. מוטי ז"ל לא הסתפק בתפקיד הרשמי, התנדב לעזור להם. ויתר על חופשתו בעשרת ימי תשובה ונשאר עמם לעזרה בשמירה. ביום הוא ניהל סדר יום של לימודים, ובהעדר חברותא ניהל דרך מכשיר הקשר לימוד "אורות התשובה" עם חבריו במעוזים אחרים, יחד עם חברו לישיבה זה חמש שנים, מוטי ינאי הי"ד.
עם פרוץ הקרבות נסה בכל יכולתו לעזור לחיילים במעוז, בהגשת אוכל, בהגשת תחמושת, ובעיקר בעדוד וביצירת מצב רוח של בטחון. בעת הנסיגה מהמעוז עלו על מארב של האויב, מוטי נפל חלל ויצאה נשמתו ב"שמע ישראל... אחד!"
זמן רב נחשב לנעדר, התקוות על היותו בשבי שהבהבו, נגוזו כליל עם החזרתם של שבויינו ממצרים. לאחר תקופה ארוכה נמצאה גופתו והובא לקבר ישראל, בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית שאול.
כשבאו לזהותו מצאו גופו הקדוש עטוף באחד הסימנים המובהקים בכליו: טלית קטן, מיוחדת בצורתה ובמידותיה, שסבתו בתיה תפרה לו לפי בקשתו ולפי המידות שהוא התווה.