סמ"ר חיים לנגזם ז"ל

דברים שנכתבו בלב כואב אליו ועליו לאחר נפילתו של יקירנו חיים

הלכת לבלי לשוב. השארת לי רק זיכרונות. הזיכרונות לבדן אינם מספקים עוד ועל כן יושבת אני וכותבת. כותבת אני אליך וכותבת אני עליך וברגעים של כתיבה, מחייה אני אותך בתוכי ולו רק לזמן מועט.
אהבתיך אחי, אהבתיך מאוד ורוצה אני לצעוק. לצעוק ולצעוק כי הרי אחי אתה. אחי היקר והאהוב, היחיד שהיה לי. מילת העבר האיומה כל כך. נזכרת אני באותן שעות יפות בהן היינו ישובים ושקועים בשיחה על כל מה שרק יכול להיות.
את השירים ששרנו יחדיו. אלה ששרנו לשמם ואלה ששרנו כי כוונה לנו בין שורותיהן. השבתות בהן ישובים היינו כמשפחה שלימה ובריאה ומשוחחים ומזמרים זמירות שבת.
רציתי מאוד באושרך אחי, וכשזה בא שמחתי בכל לבי. שמחתי כי אשה טובה מצאת ועל שזכית לדירה יפה ומרוהטת בטוב טעם ולא סבלת כזוגות אחרים בבעיות דיור וכו'...
האושר היה רב עת נולדה לך בת,0 ובקשתך לפני צאתך לבקר את אשתך אם רק נוכל, הייתה לי לחובה עצמית. ביקרנו והבאנו את אשתך אל בית הוריה כי לצער כולנו לא נמצאת בביתך לקבל פני אשתך ובתך.
אותן שעות אחרונות לפני יציאתך אל קו החזית זכיתי אני להיות אתך. אותן שעות חוזרות אלי תמיד, וחיה אני אותן מחדש. יחד הגענו אל מקום ההתייצבות לאחר נסיעה בצוותא מבית ההורים לפרידה מאשתך בביה"ח, ומשם לביתך לקחת החפצים ולפרידה מהורי אשתך. במקום המפגש הלכת לסדר עניינך וחזרת על מנת להיפרד מאבא וממני שיחד לווינו אותך. רציני היית שלא כרגיל, לבי, לבי היה קל ולא מאמין כי למקום "חם" כל כך יוצא אתה. לו רק ידעתי אחי. לו רק ידעתי לאן הולך אתה כי אז הייתי נשארת אתך עד צאתך את מקום המפגש, אך לא ידעתי ולא נשארתי.
אחי, עדיין לא מאמינה אני כי לא נוסיף לראותך עוד. בתך הקטנה חמודה כל כך ודומה היא לך מאוד מאוד. בדיוק כפי שהיית אתה. כך אומרת אמא. חמודה היא מאוד, חיים אחי וברשותך חיים היקר, אמסור את אהבתי לך אל בתך הקטנה הדומה לך מאוד, רויטל, אשר לא הספקת לראותה, אך שם זכית ונתת לה.

באהבה, רבה:
אחותך הינדה