נכתב עבור האזכרה לציון 41 שנה לנפילתו של דודו צביקה בקרב בלבנון בעת שירותו כקצין סיוע ארטילרי של סיירת גולני
שנה קשה ונוראית עברה על כולנו.
לפני שבעה חודשים התעוררתי בבוקר של שבת מאזעקות של טילים. הסתכלתי בחדשות ראיתי טנדר לבן של החמאס נוסע בשדרות ישר הבנתי.
המ"פ שלי לא חיכה לכלום ב7 בבוקר כתב לכולם בואו אל תחכו לצו.
נסעתי כמה שיותר מהר לדירה שלי בחיפה לקחתי את הציוד לחימה שלי.
אני מעריך שנסעתי על 150 קמ"ש בזמן שאני עושה טלפונים לחיילים שלי ומוודא שהם קופצים לבסיס.
בדרך לחיפה, ומחיפה לבסיס נחשונים פחדתי כמו שלא פחדתי בחיי.
רק אני והמחשבות שלי וברדיו ממשיכים לדווח על סיפורי זוועות,
לא ידעתי לאיזה גיהנום אני נכנס.
פחדתי מהתחלה עד הסוף;
מההעירכות בבסיס דרך כל הנסיעה לכפר עזה.
פחדתי שאמרו לנו שאנחנו נכנסים לעזה
פחדתי שאמרו לנו שאנחנו פושטים על אל בורייג
פחדתי שאמרו לנו שאנחנו כובשים את שאטי.
פחדתי מכל בדל של שמועה כל הנפצה או שיחה לגבי מה היעד הבא שלנו.
אני באופן כללי בנאדם פחדן אני מפחד מהכל.
אבל אני לא פחדן רגיל... לפחדן רגיל אין דוד כזה גיבור.
שיש לך דוד גיבור יש לך מצפן של אומץ - מצפן של מה שנכון. שאומר לך לעשות את מה שאמנם קשה, ומה שאולי מפחיד אותך אבל אתה לא יכול להתעלם ממנו.
כשאתה האחיין של צביקה מקליס זה מאד ברור מה לעשות ביום פקודה.
כי כל חייך זרחה לך דוגמא אישית בהירה יותר מהשמש.
אדם כל כך מלא חיים שמפיץ אור לכל מקום אבל מצד שני מוכן לסכן את אותם חיים שופעים בשביל מה שנכון.
אדם שמסתער קדימה בראש הכוח על מחבלים בלי היסוס, ואתה גם יודע שצביקה מלמעלה שומר עליך.
תודה לך צביקה ששמרת עליי והחזרת אותי ואת החיילים שלי הביתה. (פאוזה)
אני אסיים בבקשה.
מרים פרץ לאחר ששכלה את בנה השני אלירז פנתה בתחינה לשמיים, וביקשה מאוריאל האח הבכור שישמור עליו בשמיים כי הוא עוד חדש שם ולא מכיר הוא עוד לא יודע מה זה מוות.
צביקה. שמור על חברים שלי אחים שלי לנשק
תשמור עליהם שם למעלה כמו אח גדול שהיית לאבא שלי.
תשמור על נצר ששמר עליי.
תשמור על עמיחי שלחם איתי
ותשמור על דור שהיה אמור להתחתן החודש.
תשמור עליהם שם למעלה ותוודא שלא מצטרפים אליהם עוד.