תפריט נגישות

מורשת קרב

פעולות תגמול

אודות

בעקבות הפעולה בקביא חל מפנה מהותי במדיניות פעולות התגמול; הוחלט להפסיק את הפשיטות על יעדים אזרחיים, ששימשו בסיסים למסתננים, ולעבור לתקיפת מטרות צבאיות (מתקני צבא ומשטרה) בגזרה שממנה יצאו יחידות המחבלים. ביסודה של המדיניות החדשה היו שתי הנחות: 1. ראיית מדינות ערב כאחראיות לפעולות פיגוע שמבצעיהן יוצאים משטחן וחוזרים אליו.
2. האמונה כי בלחץ פעולות התגמול יונעו צבאות ערב להילחם במסתננים, כדי לבלום את ההידרדרות הבטחונית העלולה להביא למלחמה כוללת, שבה לא יוכלו לעמוד.
לפי מדיניות זאת בוצעו כ-70 פעולות תגמול מעבר לקווים וכן בוצעו מאות סיורים וחדירות למטרות מודיעין. היו גם עשרות גיחות אויריות וחדירות ימיות, חלקן במסגרת פעולות משולבות. מרבית הפעולות בוצעו על-ידי יחידות הצנחנים. הכוחות המבצעים גדלו בהתמדה ולקראת סיומה של התקופה הופעלו צוותי-קרב חטיבתיים שהסתייעו בארטילריה ובשריון. פעולות התגמול לא הפסיקו את פעולות הטרור והחבלה של הערבים. הן הפכוה לשגרה, ולאחר כל פיגוע חמור ציפו הערבים להתקפת צה"ל על מתקן צבאי בשטחם. הם למדו היטב את שיטות הפעולה של הצנחנים והפעילו אמצעים נגדן.
בפעולת התגמול הגדולה בקלקיליה (אוקטובר 1956) נסתיים הפרק של פעולות התגמול הליליות. פעולות התגמול תרמו תרומה חשובה לחוסנו של צה"ל, שוכללו דרכי הלחימה בכל הדרגים ונרכש נסיון קרבי. גובשו ערכי-לחימה שנעשו לנחלת המערך הלוחם כולו, כמו דביקות במשימה, אחוות לוחמים, אי-נטישת נפגעים בשטח ולחימת המפקדים בראש פקודיהם. ומעל לכל, בעקבות ההצלחות גבר בטחון צה"ל בכוחו.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה