תפריט נגישות

מורשת קרב

פעולות תגמול

אודות

הפניות למדינות ערב באמצעות ועדות שביתת-הנשק לא הביאו להפסקת מעשי הרצח והחבלה, לפיכך התחיל צה"ל בפעולות תגמול שמגמתן חיסול ההסתננות החבלנית.
עד 1951 היתה תגובת צה"ל פאסיבית בעיקרה והתבטאה בפעולות סיור לאורך הגבולות, במארבים ובתצפיות. אחר-כך החלו בפעולות מעבר לקו הגבול ("הקו הירוק") לפי מדיניות "עין תחת עין", בידי חוליות של חיילים, שעיקר משימתן הטרדת דרכי תחבורה, מיקוש ופעולות תגובה זעירות. רק לעיתים רחוקות בוצעו פעולות גדולות. בראשית 1953 גברו פעולות צה"ל מעבר לגבול וכללו חדירות לכפרים, לשם פגיעה בנפש וברכוש, על-ידי יחידות מגדודי החי"ר, החרמ"ש והצנחנים. רמת הביצוע שלהן היתה על-פי הרוב נמוכה.
הכשלונות הגיעו לשיאם בשנת 1953, כאשר כוחות בעוצמה של שתי פלוגות או גדוד לא הצליחו לפרוץ לכפרים שהגנו עליהם כיתה או מחלקה של "המשמר הלאומי" הירדני, כפי שקרה באידנה ופלמה, וכאשר גדוד מחטיבת "גולני" שחצה את הקו בעת אימון באזור בית גוברין הותקף על-ידי מחלקת "המשמר הלאומי" ונסוג כשהוא משאיר ציוד רב בשטח.
מתוך 85 פעולות תגמול הצליחו רק 38.
41 הוערכו ככשלונות גמורים ושש הנותרות כהצלחות חלקיות.
היה חייב לבוא מפנה מהותי שיחזיר לכלל יחידות צה"ל את האמונה בכוחו ויעלה את כושרן המבצעי.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה