תפריט נגישות

מורשת קרב

קיביה פעולת-גמול

אודות

כפר ירדני כ-2 ק"מ מקו שביתת-הנשק של 1949, מול איזור בן-שמן ובית-נבאללה הישנה.
כ-1500 איש התגוררו בו בכ-250 בתי אבן. פעולת הגמול של צה"ל נגד קיביה נערכה בליל 14-15 באוקטובר 1953 וגררה תגובות בין לאומיות חריפות ופולמוס קשה בישראל. הפעולה בוצעה אחרי רצח אישה ישראלית ושני ילדיה בכפר יהוד. עקבות המרצחים הובילו לירדן, לא ישירות לכפר קיביה, אבל כפר זה היה ידוע כבסיס יציאה של מסתננים. למחרת הרצח הוחלט במטכ"ל על פעולת-גמול והתפקיד הוטל על פיקוד המרכז. בו-ביום פנתה ירדן בכמה דרכים בבקשה שישראל לא תגיב וכי ירדן תעניש את הרוצחים. פניה זו לא הועברה לידיעת ממשלת ישראל. קבוצת-הפקודות נערכה ללא השתתפות אלוף הפיקוד.
פקודת המבצע נוסחה בצורה כללית, דובר בה על גרימת אבידות מירביות. בפעולה נועדו להשתתף כ-90 צנחנים וכ-25 מאנשי יחידה 101, שהוטל עליהם לבצע פעולות-הסחה נגד הכפרים שוקבה וניהלין ולהציב חסימות. אריאל שרון, התנדב לקבל את הפיקוד. הכיבוש נעשה במהירות. לצה"ל היה פצוע קל אחד. בכפר סומנו 45 בתים לפיצוץ, כולל בית-ספר. קודם לכן נמלטו רבים מתושבי הכפר. אחרים הסתתרו במרתפי הבתים ובקומות עליונות, והדבר לא היה ידוע לכוח התוקף. הבתים פוצצו לאחר בדיקה שטחית בקומת הקרקע, לכן, נגרמו אבידות רבות בנפש בין הכפריים. מספר ההרוגים הפתיע את מבצעי הפעולה. אחרי חמישה ימים ללא תגובה אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה, כי יד צה"ל לא היתה בדבר וכי "פקעה סבלנותם של תושבים מישובי-הספר והם תקפו את קיביה", הפעולה עוררה ויכוחים בישראל, ושר החוץ משה שרת, רמז בנאומו בכנסת על הסתייגותו ממנה. ממשלות שונות גינו את הפעולה, אף שציינו את מעשי-הרצח של המסתננים מירדן. ב-25 באוקטובר גינתה מועצת-הבטחון את ישראל תוך נזיפה חמורה ביותר. תוצאות הפעולה הביאו לגיבושה של החלטה פנימית בצה"ל להימנע מלתקוף מטרות אזרחיות בפעולות-הגמול, ותחת זאת להפעיל לחצים על ממשלות הערביות בתקיפת מטרות צבאיות. אחרי פעולת קיביה הוחלט למזג את יחידה 101 עם הצנחנים.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה