במלחמת העצמאות, כמו בכל המלחמות שלאחר מכן, עמדנו מעטים מול רבים. נתון זה חייב אותנו אז, כשם שהמצב מחייב כיום, למצות את מלוא הפוטנציאל האנושי והכלכלי הטמון במדינת ישראל ובעם היהודי ברחבי התפוצות.
יתרונם הכמותי-פיזי של הערבים במלחמת העצמאות בא לידי ביטוי במספר מישורים:
א. מספר המדינות שנלחמו בנו. במלחמת העצמאות עמדה מדינת ישראל מול חמש מדינות ערביות: מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון. וזאת נוסף לערביי ארץ-ישראל. מדינות אלה כיתרו את ישראל כשהיא ניצבת וגבה אל הים.
ב. הפוטנציאל של העולם הערבי, סך-הכל מקורות כוח האדם והמשאבים הכלכליים של מדינות-ערב עלה פי כמה על אלה של ישראל - בתש"ח, ובכל התקופות שלאחר מכן.
ג. ארגון הצבאות. מלחמת העצמאות פרצה טרם הוקם צה"ל. צבאנו נכנס למלחמה כשהוא נמצא בשלבי התארגנותו הראשוניים. צבאות ערב היו, לעומת זאת, צבאות סדירים ומאומנים היטב. יתירה מזאת: בעוד שצה"ל נאלץ להשתמש בסוגי נשק שונים ומשונים, מכל הבא ליד, צויידו הצבאות הערבים בנשק אחיד, ברובו מתוצרת מערבית.
ד. נוכחות מעצמה אוהדת באזור. מדינות ערב נהנו מתמיכתה הבלתי מסוייגת של בריטניה, לה היו כוחות מבצעיים באזור ובנוכחותה הצבאית היוותה משענת לצבאות הערביים שפלשו לארץ, ולערבים המקומיים שלחמו בנו קודם לכן.
הכוח הבריטי בארץ מנה בראשית המלחמה כ-100,000 חייל: הדיביזיה השישית המוטסת - שלחייליה ניתן הכינוי "כלניות" על שם כומתותיהם האדומות - חלשה על אזור הצפון ומרכזה בחיפה; דיביזיית חי"ר אחת באזור הדרום, ומרכזה בצריפין; דביזיית חי"ר נומפת חלשה על אזור עזה, ומרכזה ברפיח; חטיבת חי"ר היתה אחראית לאזור המזרחי ומיפקדתה בירושלים. לפקודת הכוח הבריטי היו טייסות של חיל האוויר המלכותי - הרא"פ, והצי הבריטי בים התיכון שיתף עמו פעולה. בעוצמתו עלה הכוח הבריטי בראשית המלחמה על הכוחות הלוחמים של שני הצדדים. עיקר פריסתו היתה במרכזי היישוב היהודי ותוכניות הפעלתו התבססו על מדיניות של ניטראליות עויינת להקמת המדינה. במסגרת זו אמורות היו תוכניות פינויו לשמש גורם מכריע נגד היישוב היהודי בשלביה הראשונים של המלחמה.
את יתרונן הכמותי של מדינות ערב, ואת המשתמע ממנו הציג דוד בן-גוריון ב-6 באפריל 1948:
"יש שאלה המטרידה עכשיו כל אחד מכם: האם בכלל נוכל לעמוד? אין לקבל תשובה כדבר המובן מאליו. אני כשלעצמי בטוח שאנו יכולים לעמוד. לא אתימר להוכיח זאת כשם שמוכיחים תיאוריה מתימטית. אילו היינו שואלים פי מומחים לאסטרטגיה ולכלכלה, שאינם יודעים את נפש הישוב, ואומרים להם: הרי כאן ישוב יהודי של 650,000 נפש, וכך וכך הוא מספר הגברים והנשים בגיל מסוים המצויים בו, וזוהי החקלאות של הישוב, וזוהי החרושת שלו, וזוהי ידיעתו הצבאית וציודו הצבאי, ואלה הם האמצעים הכספיים; ומצד שני - יישוב ערבי בארץ המונהמיליון ומאה אלף מהארץ, ואתו עוד שלושים מיליון ערבים, לא מעבר לים, אלא בשטח רצוף עם גבולי הארץ, ולמיליונים אלה יש מדינות וממשלות וצבא ותקציב ותותחים ואוירונים ואניות, והם מקבלים נשק מאנגליה, - והם יכולים להגיע הנה בנקל ולהסתער על היישוב היהודי. אילו היינו אומרים ככה, חושש אני שהמומחים היו עונים מראש: לא, אין תקוה ליישוב זה לעמוד.
"אבל כוח האדם הוא רק אחד הגורמים במערכה. חשוב לא פחות ממנו הציוד, ועוד יותר - החוסן המוסרי והאינטלקטואלי. באלה ננצח. כי לא הכמות בלבד קובעת, אם כי אין לזלזל כלל וכלל בערכה. אולם עלינו לדעת מראש שמבחינת המספר אנו חלשים - וכוחנו העיקרי צפון ביתרון האיכותי, ולכן תנאי לנצחוננו - ניצול וגיוס מלא של יתרוננו זה".
מסקנת דבריו של דוד בן-גוריון היתה כי:
א. יש לנו יתרון איכותי;
ב. אם נדע לתת ביטוי, לפתח ולממש יתרון זה - ננצח.
הכרתו העמוקה בשני אלה, היא שהביאה להכרעתו על הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, למרות איומי המלחמה של מדינות ערב.
ואכן, יכולתנו לעמוד מול צבאות ערב במלחמת העצמאות נבעה מאיכות הלוחם ומאיכות הפיקוד, ממופת לחימתם - בידעם את המשמעות של מלחמתנו.
הגורם החשוב ביותר בנצחוננו במלחמת העצמאות היתה הנכונות והיכולת של כלל היישוב בארץ, ובכלל זה הכוחות הלוחמים ואנשי ישובים נצורים, מנותקים ומבודדים, לעמוד במאבק הקשה והממושך שהיה כרוך באובדן חיי אדם ובנטל אישי כבד ביותר שהוטל על שכם כל פרט ופרט.
יכולת זו לעמוד במאבק הקשה והממושך מצאה ביטויה גם בהתארגנותם של מוסדות המדינה והנחת יסודותיה של מדינת ישראל כמדינת חוק וכמדינה דמוקרטית, תוך כדי הקרבות הקשים. בכך סוכלה כוונת הבריטים והערבים ליצור תוהו ובוהו שיכשיל את הקמת המדינה וישמש תואנה לבריטים להשאר בארץ.
מתוך "מלחמות ישראל"
בהוצאת מרכז ההסברה