מאפריל עד ה-15 במאי 1948:
עוד במהלך חודש מרס עובדה במטכ"ל תכנית מבצעית שכונתה ''תכנית ד'''. החלק הארגוני כלל את גיוס הכוח וארגונו במסגרות של חטיבות; החלק המבצעי קבע כיעד השתלטות על כל השטח שהוקצה למדינה היהודית, על גושי ההתיישבות שמחוץ לה, ועל שטחי מפתח לקראת פלישה צפויה של צבאות ערב. נוכחותם של הבריטים הובאה בחשבון, והביצוע היה מתוך שאיפה לא להגיע עמם לעימות.
הבעיה הבוערת היתה פריצת הדרך לירושלים, ולשם כך תוכנן מבצע "נחשון". לצורך המבצע רוכז לראשונה כוח בעוצמה של חטיבה, תוך לקיחת סיכון של חשיפת גזרות אחרות. הכוח חומש בנשק שנרכש בצ'כוסלובקיה והמשלוח הראשון שלו הגיע לקראת המבצע. לראשונה גם הוחלט לא להסתפק בליווי השיירות אלא להשתלט על שטחים לאורך הציר ולהחזיק בהם. מבצע "נחשון" סימל פתיחת שלב חדש במלחמה - נטילת היוזמה בידי הכוח היהודי וראשית הפעלתו במתכונת של צבא סדיר. במהלך המבצע הועברו מספר שיירות לירושלים, ובהמשך נערכו המבצעים "הראל" ו"מכבי" לתפיסת משלטים בדרך ולהעלאת שיירות.
בעוד מבצע "נחשון" בעיצומו נהדפו התקפות של "צבא ההצלה" על משמר העמק ושל הגדוד הדרוזי על רמת יוחנן. היוזמה היהודית נמשכה ובשבועות הבאים נפלו לידי כוחותינו טבריה, חיפה, יפו וצפת; שופר מצבנו במרחב ירושלים; וחבלי ארץ נרחבים, ובהם עשרות כפרים ערביים, עברו לשליטתנו. הגורם הערבי המקומי הובס - המנהיגות התפוררה ורוב המנהיגים נמלטו; החלה תנועת בריחה של ערבים שהפכו לפליטים, והערבים המקומיים חדלו להיות גורם צבאי של ממש.
מרבית יעדיה של תכנית ד' הושגו, אך היו גם כישלונות: הדרך לירושלים נחסמה שוב, בעיקר בגלל מחסור בכוחות שיחזיקו בה באופן קבוע. ב-12 במאי תקפו כוחות הלגיון הערבי, עם המון מקומי, את גוש עציון; הם הצליחו לבתר את הגוש לשניים, ולמחרת כבשו את כפר עציון. ב-14 במאי נכנעו שלושת יישובי הגוש האחרים, ומגיניהם הלכו בשבי. לקראת הפלישה הוחלט על פינוי הר-טוב, עטרות, נוה יעקב, בית-הערבה ומפעל, האשלג.
ב-14 במאי אחר-הצהריים הוכרו על הקמת מדינת ישראל.
המידע נלקח מתוך הספר "בעוז רוחם" בהוצאת משרד הביטחון - צה"ל/אגף כוח אדם/חטיבת פרט