רש"ט ניר בושרי ז"ל

קורות חיים

בן אילנה ועזרא. נולד ביום ו' בטבת תשל"ו (10.12.1975) בירושלים. אח לרונן, אורן, מורן ואלירן. משפחתו גרה במושב תרום ואת שנות חייו הראשונות בילה במעון ובגן הילדים של המושב. ניר החל את לימודיו בבית-הספר האיזורי "מתתיהו" שבמושב צלפון, בו למד עד סוף כיתה ו'. שנותיו הראשונות של ניר, עד שמלאו לו שתים עשרה שנים, היו המאושרות בחייו. הוא גדל באווירה משפחתית חמה, הוריו הרעיפו עליו תשומת לב ואהבה שופעת ללא גבול. בני המשפחה היו יקרים עד מאוד לניר, שהיה בן ממושמע להוריו ומסור לאחיו, והוא הקפיד לנהוג בהם בכבוד ובהתחשבות. קשר מיוחד נרקם בין ניר לבין סבתו וכל אימת שהתאפשר לו היה מבקרה. כך, למשל, כשהגיע לגיל מצוות, רצה אביו לחגוג את האירוע באולם, אך ניר הבין שהדבר למעלה מאפשרויות המשפחה, והעדיף לערוך טקס צנוע ברחבת הכותל. הטקס והמסיבה שהתקיימה אחריו, נותרו בזיכרון המשפחתי כחוויה מהנה ומרגשת, שבמהלכה שמחו עם ניר חברים ובני משפחה במשך שעות ארוכות.

ניר למד בארבעה בתי-ספר ולא בכדי. עם סיום לימודיו היסודיים בחר להמשיך לחטיבת הביניים "קרית נוער" בירושלים, לאחר ששמע מפי חברים שרמת הלימודים שם גבוהה. הוא נהנה מרמת הלימודים בבית-הספר אולם ההקפדה על המטלות החברתיות לא מצאה חן בעיניו. הוא ביקש לעבור לבית-ספר אחר, ליברלי יותר, הן מבחינה דתית והן מבחינה חברתית, ועבר ללמוד בבית-הספר החקלאי במקווה ישראל, שם היה גאה במיוחד בתפקידו כאחראי על דיר הכבשים של המוסד. הוא נהנה לטפל בהן, לצאת אתן למרעה ולחלוב אותן. אהבתו לכבשים לא הפתיעה את הוריו, כי כבר בילדותו בלטו התעניינותו והנאתו מהקשר עם בעלי-חיים. ניר היה מאושר בבית-הספר החקלאי, אך המרחק מן הבית לא נתן מנוח להורים המתגעגעים, ולאביו בפרט, אשר עשה את כל המאמצים לקרבו הביתה להמשך לימודיו. לבסוף, נעתר ניר למשאלת הוריו ובשתי השנים האחרונות למד בבית- הספר האיזורי "אבן העזר" שבמושב נחם, בחסות המועצה האיזורית מטה יהודה.

ניר בורך באהבת חיים ואדם. הוא בלט בחיוך מאיר עיניים אשר היה נסוך על פניו דרך קבע, התחבב במהירות על הבריות והשתלב ללא כל קושי בכל חברה ומקום אליהם הגיע. הוא היה פעיל ומקובל בקרב בני גילו. בין הפעילויות בהן נטל חלק היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא". ניר היה נער יפה תואר ונהנה מהצלחה בלתי רגילה אצל בנות המין היפה, אף על פי שהיה ביישן מטבעו. לפני גיוסו לצה"ל עבד ניר בחברת שיווק של מוצרי קוסמטיקה. עבודתו חייבה אותו להופיע בלבוש ייצוגי - עניבה צבעונית וז'קט - סגנון שונה בתכלית מהלבוש ה"זרוק" שלבש ביומיום. להפתעת הכל, המראה הלם אותו להפליא. ניר בורך בעולם פנימי עשיר וחונן בכשרונות רבים ובתחומי עניין מגוונים, ביניהם כשרון הציור שטיפח ואהבת המוסיקה, שבאה לידי ביטוי בהאזנה תכופה למוסיקת פופ, בנגינה בגיטרה עליה היטיב לפרוט, ובשירה בקולו הערב. אהבה נוספת של ניר היתה ארץ ישראל. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ, בטיולים רגליים וממונעים. הוא אהב גם לעסוק בחומרים ולחוש אותם ככלי יוצר בידיו.

בראשית אוגוסט 1994 התגייס ניר לצה"ל, ולפי בקשתו הוצב ביחידת מג"ב; מימי ילדותו ביקש ניר להיות שוטר.

ביום י"ד בתשרי תשנ"ו (7.10.1995), בטרם מלאו לו עשרים שנה, נפל ניר בעת מילוי תפקידו. רב"ט ניר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

מתוך שיר שכתבה האחות, מורן: "חלפה שנה במהירות לא רגילה/ ועדיין אני לא מאמינה שזה קרה/ שאני עומדת מול מציבה שנושאת את שמך/ אני מתבוננת בתמונה שעל הקיר/ מסתכלת על המשפחה והחברים שאתה משאיר/ מביטה באמא ואבא במבט כואב/ ושואלת את עצמי מדוע לא יכולת להיפרד לפני שאתה עוזב? / החיים בלעדיך כבר לא אותו דבר, כל מה שהיה הכל נגמר/ אז תשמור על עצמך ניר יקר/ תשמור על עצמך מכל משמר/...". חבריו, שרון גמליאל ושגיא רחבי, כתבו: "...כמו עלה בסתיו שברוח הוא נידף/ כך ניר לנו נעלם/ ניר נקטף ועיניו פקוחות/ כי עוד לא ראה עולם ואין מי שיגשים את חלומותיו ואין מי שימשיך את נעוריו. ניר, נר נשמה לך הדלקנו/ אל מול קברך הפתוח המומים עמדנו/ בדמעות מילאנו את משכנך/ נצדיע בכבוד הדר ותפארת רק לך. נירי, השארת לנו רק זיכרונות טובים/ ותמונות עם חיוכים רבים/ ועם לכתך להאמין אנו מסרבים/ ואת דמותך אנו לא שוכחים".

משפחתו הנציחה את זכרו בבית הכנסת שבמושב תרום ובאתר הנצחה שהקימו בחזית ביתם. שמו מונצח גם על האנדרטה במושב. כמו כן הונצח בספר תורה שנכתב על שמו, ובהוצאת ספר על סיפור חייו הקצרים והעשירים שהתאימו לאישיותו הלבבית.

הערה: למשפחה היה מאוד קשה לתמצת דברים במספר שורות על ניר, ועד היום קשה להם להשלים עם מותו ואובדנו.