סרן נתן הוכרמן ז"ל

קורות חיים

בן משה ולובה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ג (4.8.1933) בעיר קלצה אשר בפולין. בגיל רך היה כאשר פרצה מלחמת העולם השניה ועם ראשיתו של מסע ההשמדה של היטלר, לפני שהספיק הילד להבין את המתחולל מסביבו נתיתם מאביו, אשר נרצח לעיניו. כשאר אחיו היהודים ידע מצוקת הסגר בתוך מחנה-ריכוז וגם נדודים בדרך לא דרך בתוך יערות, עד כי לבסוף נותק מעל אמו ואחיו. אולם בכוחו של רצון החיים אשר בקרבו ניצל מן הגיהינום הנאצי. יחד עם גופות המתים הוצא מתוך המחנה, ואחרי נדודים בדרכי אירופה הנשמות הגיע בשנת 1945 לאיטליה.

ההכרה באסון עמו והתודעה, כי סבלו בא עליו בגלל יהדותו אלו עוררו בו את הרגש הלאומי. הוא ויתר על אפשרות הגירה לארצות הברית ושם פניו לארץ.

בהגיעו לארץ מצא את אמו אשר ניצלה ממוות. קומתו נזדקפה והוא התקשר לאדמת המולדת ואהב אותה. עם בואו קיבל את ראשית חינוכו במושב באר-טוביה ולא עברו ימים מרובים והוא נימנה עם מגיני המקום בפני התקפות בלתי-פוסקות של הצבא המצרי במלחמת הקוממיות. לאחר-מכן למד בבית הספר החקלאי בעיינות, אשר בו התבלט באופיו החברי ובמסירותו לזולת. עבד כרפתן וכטרקטוריסט.

כאשר סיים את לימודיו עבר להדרכת עולים, אך בספטמבר 1951 גויס לצה"ל. בצבא עלה בשלבים השונים של הפיקוד, עבר קורסים שונים ולבסוף הצטרף לצבא הקבע. היה מפקד שדה בוקר וניצנה ואף מפקד פלוגת צנחנים. אהוב היה על מפקדיו באשר לא מנע מעצמו כל טורח במילוי תפקידים.

כן היה חביב על פקודיו בגלל יחסו הלבבי להם ומסירותו הנאמנה. השתתף בכמה פעולות תגמול ובכל מעשיו הראה עוז וקור-רוח, שקט נפשי וגבורה עילאית. אהב את הנגב והכיר כל שביל בו ובילה בו הרבה שעות. באותו להט של אהבת המולדת ונאמנות למשימה יצא לקרב קלקיליה כמפקד מנוסה ושימש דוגמה לאנשיו בנסכו בהם אומץ ומרץ.

בקרב זה נפל ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אשה. אחרי מותו הועלה לדרגת סרן. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".