קורות חיים
בן פרי (פרלה) ויעקב. נולד ביום א' באב תשנ"ז (4.8.1997) בפתח תקווה. בן בכור להוריו, אח של אורין, נוי ודן.
אביב נולד וגדל בפתח תקווה. הוא למד בבית הספר היסודי "נעמי שמר" בעיר, המשיך לחטיבת ביניים ב"עלומים פיינברג" ומשם ללימודי תיכון בבית הספר "גולדה מאיר", במגמות גיאוגרפיה ותלמוד. תלמיד טוב וחרוץ, השקיע רבות בלימודים וציוניו היו גבוהים.
נער חברותי ואהוב, מלא שמחת חיים, כריזמטי וסוחף שכבר מגיל צעיר גילה תכונות של מנהיגות שקטה ועוצמה פנימית, אכפתיות וצניעות – תכונות ששילובן יחד הביאו אותו להיות "הדבק של החבורה" ומי שהחבר'ה באים לדרוש בעצתו.
לאורך כל שנות ילדותו, הייתה התנהלותו של אביב רצינית ושקולה. הוא מיעט במילים, היה קשוב לרצונות ולצרכים של האחר ופעל ליישוב מחלוקות בדרכי פשרה ונועם תוך הסתכלות על האדם באשר הוא אדם. דאגה לזולת ואהבת הבריות היו נר לרגליו.
צעיר נאה, רזה וחטוב, אסתטי ומסודר בלבושו. שובב, פעלתן, אתלטי ומלא מרץ. אהב מאוד לשחק כדורגל ולהתאמן בקפוארה, השתתף בתחרויות ואף זכה במדליה בהיותו בן עשר.
בין תחביביו ניתן למצוא גלישת גלים, ספורט שהחל לעסוק בו כבר בהיותו בן ארבע עם אביו ואחיו אורין, והשלושה נהגו לבלות שעות בים יחד. בנוסף, אהב מאוד משחקי מחשב, מוזיקה וקריוקי. השיר המועדף עליו להאזנה היה שירו של גיל ויין "צבעים", ובערבי קריוקי הוא נהג לשיר את השיר "אם יש גן עדן".
אביב היה קשור מאוד לבני משפחתו והם הקפידו על בילוי משותף שכלל צפייה בסרטים ומשחקי מונופול ושש-בש. הקשר שלו עם אימו היה הדוק. פרי סיפרה כי הוא היה החבר הכי טוב שלה, "הנפש התאומה שלה" כלשונה, וכי הם נהגו להעביר את הזמן המשותף בשיחות נפש מלב אל לב.
ההורים סיפרו כי אורין ואביב, שפער הגילאים ביניהם קטן, גדלו כתאומים ועשו הכול יחד, וכי נוי ודן ראו באביב דמות אב שני ומודל להערצה וחיכו לבלות במחיצתו. הוא שמר על קשר טוב גם עם משפחתו המורחבת – בני דודיו, דודיו וסביו, נהג להגיע לארוחת צהריים בבית סבתו וליהנות ביחד עם בני המשפחה מהמטעמים פרי ידה.
ביום 21.3.2016 התגייס לצה"ל כשהוא חדור מוטיבציה ומלא רצון להצליח ולשרת שירות משמעותי. הוא שירת בחיל הרגלים, בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי". חברו איתי סיפר כי "הוא היה מאושר מהשיבוץ. אמר שזה בדיוק מה שהוא רצה".
לאחר חודש וחצי בטירונות, זיהו מפקדיו של אביב את הפוטנציאל הגלום בו והוצע לו לצאת לקורס חובשים. לאחר לבטים והתייעצות עם חבריו, הוא החליט לצאת לקורס בהבינו את חשיבות התפקיד ומשמעותו. בני משפחתו וחבריו זוכרים בחיוך כיצד נהג להתאמן עליהם בסוגים שונים של חבישות על מנת להתמקצע בתפקיד, עוד הם סיפרו על התמסרותו המוחלטת ללימודים ולעשייה במסגרת הקורס.
בתום ארבעה חודשי קורס, חזר להמשך טירונות וסיום המסלול לקראת שירות ביחידה. איתי חברו סיפר: "אביב היה טיפוס אופטימי. 'שמע' הוא היה אומר במסעות 'עוד רגע אנחנו מסיימים'. הוא ידע להיות תמיד במקום הנכון, לתת כתף. במסע כומתה שלנו הוא שימש קַשר של הסמל, וכשחבר טוב שלו התמוטט הוא ממש עשה ממנו פרויקט אישי. אמר לו 'אתה תסיים את המסע כמו כולם ותקבל איתנו את הכומתה'. וכך, לאורך כל המסע ועד תל עזקה, שזוהי נקודת הסיום של מסעות הכומתה של 'גבעתי', אביב סחב אותו".
סיפר אביתר, חבר ליחידה: "זה היה מזמן, ובמקום רחוק מכאן. באמצע קיץ רותח אי שם בדרום בש"ג בא"ח 'גבעתי'. הייתי טירון שרק התגייס כמה חודשים לפני כן. קיבלתי איזה אפטר אני כבר לא זוכר למה ויצאתי מהבסיס. אני עם שני תיקים שביחד שוקלים יותר ממני צועד באיטיות לכיוון תחנת האוטובוס. סיפור של שלוש-מאות מטרים מהש"ג, אבל בחום של יולי, משקל כבד, נשק ומדים מציקים, זה הרגיש לי נצח. אחרי חמישים מטרים אני מרגיש את התיק הימני בורח לי מהכתף, מעיף מבט ורואה את אביב מושך את הרצועה ממני. 'תן, תן אחי, אני אעזור לך'. 'לא אחי זה בסדר' אני זורק לו, והוא, מבלי לענות, רק מחייך ומעמיס את התיק על הכתף. ממשיכים ללכת ופתאום אני שם לב שאני סוחב תיק אחד והוא שניים, הוא לקח ממני תיק למרות שהיה לו אחד משלו. היה מאוחר מדי להתווכח כי כבר הגענו לתחנת אוטובוס ואחרי דקה האוטובוס הגיע. שם נפרדנו".
בחלוף שמונה חודשים מסיום המסלול, יצא אביב לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). הוא אהב מאוד את תפקידו כמפקד ואת האתגר שהוצב בפניו וביקש לשמש דוגמה אישית לפקודיו ולהוות עבורם מודל לחיקוי מתוך מחשבה כי "נאה דורש נאה מקיים". השתדל לסייע לפקודיו ככל יכולתו, כשהוא מגלה אחריות וקשב רב לצרכים ולתחושות שעלו בקרבם. חייליו סיפרו כי מצאו אצלו אוזן קשבת ותמיכה פיזית ומנטלית, הן במהלך המסעות אליהם יצאו כחלק ממסלול ההכשרה, והן בסיוע שהעניק להם בהתמודדותם עם בעיות ת"ש (תנאי שירות) שונות, תוך שהוא מבצע ביקורי בית ושיחות עם הורים מודאגים, והכול בחיוך ובאהבה.
סגן אריאל סיפר: "מה שאפיין את אביב זה סדר וארגון וכן מקצועיות ואכפתיות לחיילים. אחד כזה שמזהה מיד שיש במחלקה חייל עם הפנים באדמה, ולא מוותר לו. שואל וחוקר עד שהוא מוציא ממנו מה קרה", ותיאר את מסירותו הרבה לחייליו: "אחרי כמעט שבוע שאביב ישן איתנו בחול, מפקד הפלוגה התקשר אליו 'אביב, תחזור לבסיס, תתקלח תתארגן על עצמך' ואביב ענה לו 'לא לפני שהחיילים שלי חוזרים מהשטח לבסיס'".
"אביב הנחיל לחיילים שלו רעות ומקצועיות, והכיר כל אחד ממש 'ברחל בתך הקטנה'. הוא היה עמוד תווך משמעותי בגדוד", סיפר סגן-אלוף אסף, מפקד הגדוד. מפקד נוסף ציין: "מבחינתי אביב היה קצין לכל דבר ועניין בזכות היכולות המרשימות שלו וההיכרות שלו עם מה שקורה בגזרות אינטנסיביות כמו חברון ועזה".
בשל איכויותיו ומסירותו יוצאת הדופן, הוא נבחר כמפקד מצטיין ואף יצא לקורס סמלים בכירים, אשר בסיומו שימש כסמל מחלקה בפלוגת החוד הגדודית.
אביב לקח חלק בפעילות היחידה ברצועת עזה ובחברון, שם קראו לו חבריו בחיבה "המלך של חברון" וסיפרו כי הוא הכיר את כולם ואף נהג לעשות "קידוש" בערבי שישי עם תושבי המקום.
כשאביב שב מהצבא לחופשות הביתה, "היה זה כאילו שב האור הביתה" סיפרו בני משפחתו. את השבתות נהג להעביר בחיק המשפחה, כשהוא מקפיד על בילוי זמן איכות עם דן בצפייה בסרטים ובאכילת גלידה ושינה יחד, וזאת לצד מפגש עם החברים ועשיית "על האש". אביו סיפר: "גם בבית הוא התנהג כמו מפקד. הוא הסתובב עם המדים, גברי כזה ופתאום אימו תופסת אותו והוא, כמו תינוק קטן, מוריד את הראש למטה ומקבל נשיקה ממנה. הוא תמיד היה הילד של אימא".
מספר חודשים קודם לשחרורו מצה"ל, ביום שישי 20.7.2018, היה אביב אמור לשהות בחמ"ל (חדר מלחמה), ואולם מפקדיו נענו לבקשתו והוא יצא עם חבריו ליחידה לפעילות מבצעית בשטח גבול רצועת עזה, והתלווה לכוח קומנדו צה"לי בתפיסת עמדה על הגדר.
סגן-אלוף אסף, מפקד הגדוד, שיחזר: "ביום הירי הצבתי את אביב בנקודה שמבחינתי היא קריטית. אביב היה סמל ובגדוד יש גם מ"מים (מפקדי מחלקות), סמ"פים (סגני מפקדי פלוגה), מ"פים (מפקדי פלוגה) ויותר מזה, אבל סמכתי עליו והחלטתי שיפקד על מ"מ שהגיע מפלוגה אחרת, כי ידעתי שכל משימה שאביב יקבל תבוצע על ידו בצורה הטובה ביותר. זה היה עוד יום שישי של הפרות סדר".
בזמן שאביב פיקד על כוח מיוחד בעמדה, הוא נפצע מירי צלפים של החמאס. הוא פונה וקיבל טיפול רפואי מיידי בשטח, ואולם מאמצי ההחייאה שביצעו בו לא צלחו.
סמל ראשון אביב-אברהם לוי נפל בפעילות מבצעית בגבול עזה ביום ח' באב תשע"ח (20.7.2018). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. מאות בני משפחה וחברים ליוו אותו למנוחת עולמים. הותיר הורים, שני אחים ואחות.אביב הוא ההרוג הראשון בגבול רצועת עזה מאז הסתיים מבצע "צוק איתן" ב-2014.
אימו ספדה לו: "אביב שלי... יפה תואר שהתנחל בלבבות של כולנו. רציתי לצעוק ולברוח אבל הכול השתתק בתוכי. נעצר וקפא. הבנתי שהשתיקה שלי היא הצרחה הכי גבוהה. השתיקה שלי זה הכאב הכי כואב אצלי... בעשרים ביולי יצא אלוקים ללקט את הפרח הכי יפה בגינה ובחר באביב שלי. מלאך עם נשמה טהורה וקדושה. אלוקים רצה אותך בגן העדן קרוב אליו, לעטרת כיסא כבודו.
יום אחד בלי התראה מוקדמת נלקחת לי מהחיים דרך דלת יציאה נסתרת. אילו ידעתי היכן אתה מסתתר לא הייתי מפסיקה לתור אחריך כל חיי. מדמיינת שהרוח תישא אותי למקום בו אתה נמצא, לחבק אותך, לנשק את הראש הקטן והיפה, לשמוע את קולך ולהביט בעיניך היפות והכובשות עוד פעם אחת.
אביב, בני בכורי, הראשון שקרא לי אימא, היית הנפש הטהורה שלי, כתר על ראשי, חלומה של כל אימא, ילד-חבר. עוצמתך, גבריותך והשקט הנפשי שלך חסרים לי מאוד... אני מתקשה מאוד לשאת את המרחק ממך, שולחת אליך חיבוק ואת אהבתי האינסופית. מחבקת אותך ברגע זה יותר מתמיד. שלך לנצח. אימא".
"לא קל להספיד ילד. זה לא טבעי", ספד לו האב יעקב. "היית בשבילנו קרן שמש זורחת ומחייכת. אהבנו לראות את הרגעים שאתה הופך לגבר שהכרנו. היית מלח הארץ ותרמת את המחיר הגבוה ביותר כי הצטיינת. לא התחמקת מכל משימה גדולה או קטנה. שמרת והגנת על החברים. אנחנו לא נפרדים. אתה תהיה איתנו לנצח".
האחות נוי ספדה גם כן: "אח שלי הגדול. לא מבינה איך מבין כולם אלוהים בחר לקחת דווקא אותך. זה לא היה הזמן שלך ללכת מאיתנו. היית אח לתפארת, דמות להערצה, נער מתחשב וגבר יפה תואר ומיוחד. אתה גיבור של כולנו לכל החיים".
בין הסופדים היה גם האח אוריין. "היית הגבר של הבית. אני מתגעגע לחיוך שלך, לצחוק שלך ולווריד שיצא לך במצח כשאתה התעצבנת. היית טורף את העולם. אני מבטיח שאני אשמור על המשפחה בשבילך כמו שאתה היית רוצה", ספד האח.
ספד האב יעקב: "היינו משפחה מושלמת ומאושרת, ופתאום הבית התמלא בעצבות וכאב. הכול השתנה מהקצה אל הקצה... אביב, למרות שהוא היה צעיר השאיר דברים שמבוגרים לא משאירים... בזכותו היינו עשירים באהבה. אביב ממשיך לחיות בינינו ובתוכנו ועדיין משפיע על חיי המשפחה ומהווה חלק בלתי נפרד מהם".
שחר, חברתו של אביב, כתבה: "אהוב יקר שלי, לוחם שלי. לא נקלט לי מה שקורה מרגע שהלכת לי. הלב נשרף והדמעות לא מפסיקות לזלוג. מי היה מאמין שתלך לי כל כך מהר".
נוי, אחותו של אביב, כתבה והלחינה שיר לזכרו ושמו: "לכל מקום". בין מילות השיר: "איפה אתה? לאן הלכת ומתי אתה חוזר? / כי זה לא יכול להיות שאותך לא אראה יותר / מתגעגעת ומחכה שתחזור כבר / כי כאן כלום לא נשאר אותו דבר / התמונות שלך בבית, המדים על המיטה / והריח שבחדר גורם לי שוב לאבד שליטה / לכל מקום שרק אלך תמיד אזכור אותך / ובכל שיר שלא אשיר תשיר איתי / מה לא אתן כדי לומר לך כמה מילים / אותך אחי שלי אוהב לעולמים". השיר, בביצועה, זמין לצפייה באתר יוטיוב והקליפ שלו מלווה בתמונות מתחנות חייו של אביב.
"נלחמת כמו אריה, ונהרגת כמו אריה" כתב אחד מחבריו. בר, חברו הטוב, כתב: "אביב, אחי היקר, מלך העולם... הדמעות זולגות ומרטיבות את הדף, אין מילים שיוכלו לתאר ולהסביר איך תפסתי אותך וכמה הערכתי והערצתי אותך מהצד. היית מפקד מדהים בעיני, היית הכול מהכול... אחי היקר, תודה על הזכות לראות וללמוד מהי אהבה, נתינה, כבוד וערכים. תודה על דקות ושעות של כנות, פתיחות וצחוק לצידך. באמת שהיית הלוחם הכי טוב. שלך לעד".
חבריו לשירות של אביב ערכו "מחברת למפקד - גדוד צבר" ובה כתבו דברים לזכרו. מפקדיו והפלוגה שלו ממשיכים להנציח את סיפורו ולספר עליו לחיילים חדשים שמגיעים למחלקה.
אדיר, חברו הטוב של אביב, אשר לקח חלק במסע להר האוורסט ברכס הרי ההימלאיה, הקים פינת הנצחה לזכרו בראש ההר וכתב בעמוד הפייסבוק שלו - "נפאל, נובמבר 2019, שנה אחרי השחרור ואני עם הדגל שלך, אביב... הדגל שיתנופף לו בעוד כמה ימים על ההר הגבוה, העוצמתי והיפה בעולם. בדיוק מה שמייצג אותך - בחור עוצמתי, חזק ומוביל".
אביב מונצח באתר ההנצחה העירוני בעיר מגוריו פתח תקווה. בעיר גם מוקם מרכז קהילתי רוחני לזכרו ובו תפעל "מדרשת אור לאביב".