קורות חיים
אור נולד ב י"ח באדר ב', 25.3.1989 בבית החולים תל השומר להוריו פנינה ויגאל. כבר בילדותו בלט באופיו המיוחד והנוח, בחוש הומור בריא, בחוש צדק מפותח בעקשנותו האופיינית.
אור היה הילד השלישי להוריו ואח חדש לנדב ומורן, כשהיה בן 4 נולדה אחותו הקטנה דנה. חי כל חייו בבית הוריו בעיר פתח תקווה.
אימו סיפרה שכבר בתחילת ההיריון עם אור בחרה בשם זה: "יום אחד, בתחילת ההיריון, שמעתי את השיר 'אור' של שושנה דמארי, ומיד ידעתי שזה השם שאני רוצה לתת לך – אור, שהתינוק הזה שאני נושאת ברחמי יביא אור לחיי".
אור התבלט ביופיו יוצא הדופן, בעיניו התכולות העמוקות, בשיערו הבהיר ובחיוכו השובה. בילדותו וגם בבחרותו בלטו יופיו ואצילותו לעיני כול. לא היה מקום אליו הגיע ולא קיבל מחמאות על מראהו.
אופיו המיוחד והנוח של אור נתגלה מקטנותו. הוא היה ילד שמח ושובב, אוהב אדם, בעל ביטחון עצמי, חוש הומור בריא, עקשן ובעל חוש צדק מפותח.
אור התגורר עם משפחתו בפתח תקווה, שם החל את לימודיו בבית הספר הקהילתי-יזמי "הדר". לאחר שסיים את בית הספר היסודי המשיך ללמוד בחטיבת הביניים "רשיש" ולאחר מכן סיים את לימודיו בתיכון "עמל א'" בפתח תקווה.
אור היה ילד חכם ופיקח, וניחן באינטליגנציה גבוהה ובזיכרון פנומנאלי כמעט בכל תחום שבו עסק. במיוחד התעניין בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתחום הצבא והביטחון. את הידע הכללי הרחב שלו רכש אור תוך קריאת ספרים ואלבומים היסטוריים רבים. בין היתר ידע בעל פה את כל בירות מדינות העולם ואת דגליהן, כמו גם את כל ראשי הממשלה, הנשיאים והרמטכ"לים של מדינת ישראל מיום הקמתה, ואת כל מעשי הגבורה. משפחתו נדהמה כל פעם מחדש מהידע הרב שאצר בראשו. כולם היו נעזרים בידיעותיו הרבות בעת פתירת תשבצים.
תחום נוסף שבו התעניין היה ספורט בכלל וכדורגל בפרט, וגם בתחום זה היו ידיעותיו רבות ומעוררות הערכה. אור היה אוהד נאמן של קבוצת "הפועל פתח תקווה". הוא הלך לכל המשחקים שבהם שיחקה הקבוצה ונהג לעודד את הקבוצה האהובה עליו בכל שבת.
בין כל עיסוקיו ותחומי העניין שלו שמר אור מקום מיוחד למשפחתו, והיה קשור מאוד לאחיו נדב ולאחיותיו מורן ודנה. בילדותם נהגו האחים לשחק במשך שעות על המיטה, לפעמים השתוללו, ופעם אפילו פתח אור את הראש והאירוע נגמר בבית חולים.
כנער היה אור מצחיק, בעל חוש הומור ושנינות יוצאת דופן. הוא אהב לשמוח, לצחוק ולבלות, והיה ידוע כמי שנעים לשהות בחברתו. אור היה נער בריא, גבוה וחסון שאהב את החיים. טוב ליבו וחוכמתו ניכרו בעיניו ובמבטו העמוק והחודר.
תכונה בולטת נוספת שלו הייתה האופטימיות הבלתי רגילה שלו, שאותה הפיץ סביבו. הוא השתדל לראות את הטוב בכל דבר ותמיד הסתכל על מחצית הכוס המלאה. תמיד היה חושב ואומר "אל תדאגו - יהיה בסדר".
אור התגייס לצה"ל ב-2.12.2007 ושובץ בחיל התותחנים. הוא היה חדור מוטיבציה ואף תִכנן לצאת לקורס קצינים ולשרת כקצין.
רב-סרן אורית קורמן, מפקדת פלחי"ק (פלוגת חיל קשר) "שובל", תיארה את אור בדברי ההספד לזכרו: "אור, כבר שלושה ימים שפלחי"ק 'שובל' ניצב המום וכואב על לכתך מאיתנו. הגעת לפלוגה לפני חצי שנה עם חיוך מבויש על פניך, נרגש ונמרץ לקראת תפקיד חדש בצבא. משיחתנו למדתי להכיר חייל ואדם אוהב חיים ואנשים, שמחפש את האתגר הגדול הבא. במהלך שירותך בפלוגה, תוך כדי עשייה רבה ומשמעותית, רכשת חברים רבים, אהבת את הפלוגה וכולנו אהבנו אותך. הצלחת להפוך את שותפיך לחדר למשפחה מלוכדת ומגובשת. כל משימה, קטנה כגדולה, קיבלת באהבה וברצון אמיתי לעזור, להשפיע ולהצליח. עמדת לצאת לקורס לוחם תִקשוּב מבצעי, קורס שציפית לו בכיליון עיניים ואשר היה אמור להוות עבורך את קפיצת המדרגה הבאה בשירות. בחודש האחרון היינו שותפים למבצע 'עופרת יצוקה', ואתה, כמו תמיד, חיפשת לתרום ולהשקיע היכן שרק אפשר. במשך כל תקופת הלחימה נתת את כולך במסירות, בין אם במפקדה או בממסר. תמיד עבדת בנחישות ובחריצות שאפיינו אותך כל כך".
מש"ק הדת מהבסיס של אור סיפר שחודש לפני האירוע, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", ניגש אליו אור ואמר לו שהוא רוצה "לקחת על עצמו משהו". מש"ק הדת ההמום ידע שאור הוא חילוני גמור, שמימיו לא התפלל בבית הכנסת הצבאי, ושאל אותו מה הוא רוצה לקחת על עצמו ולמה. אור התעקש שהוא חייב לקחת משהו על עצמו, והפציר במש"ק להגיד לו מה לעשות. "אם כן," אמר מש"ק הדת, "אתה יכול לומר מדי בוקר אחרי הקימה 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך'". וכך היה בחודש האחרון לחייו, בכל בוקר.
לאחר מבצע "עופרת יצוקה" נשלח אור עם חבריו לנופש, ממנו שב הביתה ביום חמישי. בערב צפו בני המשפחה במשחק כדורסל של "מכבי תל אביב". למחרת בבוקר מצא אותו אביו במיטתו ללא רוח חיים.
סמל אור כרמי נפטר בעת שירותו ביום י"ב בשבט תשס"ט (6.2.2009), כחודש לפני יום הולדתו העשרים. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי "סגולה" שבפתח תקווה. הותיר אחיו הורים ושלושה אחים.
אור תכנן לצפות במשחק של קבוצת הכדורגל האהובה עליו, "הפועל פתח תקווה" אך לא זכה לכך, הוא נפטר בשנתו לילה קודם לכן. עם היוודע דבר מותו התארגנו אוהדי הקבוצה וציינו את מותו בדקת דומייה במשחק אליו אור כבר לא הגיע. מחווה ספונטנית זו ריגשה את בני המשפחה, ויוזמה זו הידקה את הקשר בינם לבין הקבוצה. שמו של אור הונצח באמצעות קריאת שמה של קבוצת הכדורגל של הילדים "הפועל אור כרמי פתח תקווה", ומשפחת כרמי מלווה את הקבוצה מקרוב.
במלאות שנה למותו ספדה לו אימו: "כשנולדת היית יפה תואר וכך נשארת עד יומך האחרון – גם במותך היית יפה כמו מלאך שעלה לשמים. אור, אתה חסר לי בכל יום ובכל רגע. אין שנייה שאתה לא במחשבותיי. לא פעם כשהדלת נפתחת נדמה לי שהנה חזרת, ועוד רגע תזרוק את הקיטבג הצבאי בכניסה לסלון. אני לא מסוגלת להאמין שחלפה שנה ולא ראיתי אותך, בכל חג, בכל שמחה, בכל אירוע, אתה כל כך חסר לי. כל כך היית חסר בחתונה של נדב, אבל הרגשתי שאתה מלווה אותנו בנוכחותך ונמצא איתנו בכל רגע. כמו בחייך גם במותך השארת לנו אור חזק שמאיר על חיינו כמו פרוז'קטור ומראה לנו את הדרך. אתה איתי כל הזמן, בליבי ובנשמתי. אוהבת, אימא".
אביו יגאל אמר: "להיות אבא של אור היה כבוד גדול. זכינו שתאיר את חיינו כמעט עשרים שנה, ואני זוכר כמעט כל יום. היית ילד, נער, בחור וגבר יפה תואר. כומתת התכלת של התותחנים כל כך הלמה את עיניך התכולות. ניחנת באינטליגנציה וזיכרון מדהימים. רק לפני כמה ימים מצאנו את עצמנו מתקשרים אליך תוך כדי פתרון של תשבץ: מי היה הרמטכ"ל השלישי? מהי בירת ניקרגואה? ועוד שאלות מהסוג הזה. תמיד נדהמנו ששלפת את התשובות תוך שניות. היו לנו יחסים טובים מאז ומתמיד, אך בתקופה האחרונה בחייך בילינו הרבה ביחד. היה בינינו קשר קרוב מאוד. היית בא איתי לעבודה כל יום. כל הדרך היינו מדברים, צוחקים. אני חושב שבתקופה הזאת למדתי להכיר אותך הכי טוב, היינו ממש חברים, לא רק אבא ובן ... הייתה לי הזכות הכי גדולה שהייתי יכול לבקש. כשלא היית איתי לא עבר יום אחד בלי שנדבר בטלפון לפחות פעם אחת, לפעמים פעמיים ושלוש פעמים ביום. שיתפת אותי בחייך, ידעתי עליך הכול. הכרתי את חבריך ומפקדיך מבלי לפגוש אותם. לצערי, היום אנחנו כבר נפגשים. אור, הכאב גדול מנשוא, הלב מסרב לקבל את רוע הגזרה ... אני לא אשכח את השניות האלו באותו בוקר כל חיי, אותן שניות שבהן הבנתי איך הכול יהיה שונה מעכשיו. לא הייתה לנו שום שליטה על מה שקרה. עד היום אני מתקשה להבין מה קרה. אני מתקשה להאמין שעברה כבר שנה. שנה שלא דיברנו, שנה שלא הקפצתי אותך לבסיס, שנה שלא אכלנו יחד במסעדות כמו שכה אהבת. אין יום שעובר, אין רגע, אין שנייה שאתה לא נמצא במחשבותיי. אי אפשר לתאר במילים את הגעגוע ... אור, אני מבטיח לך שלעולם לא נשכח אותך ותמיד נזכור איזה אוצר היית ..."
מפקדו ידידיה שטרן ספד לו: "אור היקר, לא הרבה פעמים בחיים פוגשים אנשים טובים באמצע הדרך. כשכן פוגשים לא תמיד מבינים את זה במבט ראשון. אתה היית אחר. כשפגשתי אותך הייתי מפקד פלגה, כשבמקביל לתפקידי התמודדתי עם מות אבי האהוב. עברו אצלי יותר ממאה חיילים לאורך השנים, אבל עם מעט פיתחתי קשר אישי כמו שהיה לי איתך. כבר מהשיחה הראשונה הבנתי שעומד מולי בחור מיוחד, עם מבט חודר ואמיץ וחיוך ביישן. בשיחות איתך – לעתים אל תוך הלילה – שאבתי כוחות לא פחות משנתתי לך. הביטחון שלך במשפחתך, תחושת השליחות שלך כלפיהם, הכניסה אותי לפרספקטיבות הנכונות בתקופה לא פשוטה. על כך תודתי. אור היקר, הייתה לי זכות להיות מפקדך! שמור עלינו מלמעלה יחד עם שאר הצדיקים".
תום כרמי, בן דודו כתב לזכרו של אור את השיר "אם היו לי כנפיים": "אם היו לי כנפיים הייתי טס לגן עדן לוודא שהכול בסדר / שאתה מחייך ומאושר ושום דבר לא מדאיג אותך כמו בעבר / בעיותיך כבר לא מהוות לאף אחד שום בעיה / וכל מה שנשאר לי זה רק זיכרון נחמד ותמונה קטנה // הבית קר והתמונות שלך נמצאות בכל עבר / אבא חזר מתפילה ואומר שיהיה בסדר / אני חושב עליך מבוקר ועד ליל / כועס מתפלל כועס ומתאבל // אם הייתי יכול לומר לך מילה / הייתי אומר שמור עלינו מלמעלה / ואילו יכולתי להגיד לך כמה מילים / אז מצטער שלא היינו יותר קרובים".
משפחתו הקימה אתר אינטרנט לזכרו ובו קורות חייו, גלריית תמונות, הספדים ושירים - http://www.or-carmy.co.il.
כמו כן מארגנת המשפחה שיעורי תורה לזכרו של אור ביום הזיכרון לפטירתו. זאת ועוד המשפחה הקימה את עמותה לזכרו של אור כרמי ז"ל, עמותת אח"י – אור חדש יאיר – שמטרתה סיוע כלכלי לנזקקים, חלוקת תלושי מזון לחגים וליווי משפחות נזקקות במהלך כל השנה.
תנצב"ה. אמן.