יעקב פישל פלדנקרייז ז"ל

קורות חיים

בן אהרון. נולד בשנת 1876 באוסטראה, פלך ווהלין שברוסיה, בעירו נודע כבר-אוריין ופעיל בעניני הציבור. ב-1906 יצא לארץ-ישראל לראות את ירושלים ושאר המקומות הקדושים וגם ביקר במושבות החדשות. הוא חזר לעירו מלא התפעלות מן הישובים העובדים, לעומת הווי החלוקה שבישוב הישן. הצטרף ל"צעירי ציון" ואף הכשיר עצמו בכפר לעבודת האדמה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור מכר את נכסיו ויצא עם משפחתו לארץ-ישראל שאליה הגיע בראשית תרפ"א לאחר נדודים של שבעה חודשים. המשפחה השתקעה בפתח תקוה ויעקב פישל התחיל לעבוד כחקלאי במשקו של אחד האיכרים. למרות גילו המבוגר גילה בעבודתו חריצות וזריזות רבה, הוא כתב אל ידידים וקרובי המשפחה וקרא להם לעלות גם הם לארץ.

באחד ממכתביו אל גיסו באוסטראה כתב בין השאר: "שואל אתה במה אני עוסק. יכול אני להודיעך שלפני הפסח עבדתי במעדר, קטפתי תפוחי זהב ולימונים ועוד עבודות כאלה. תהלה לאל, היה לי חג פסח יותר טוב מאשר היה לי בחוץ לארץ אף כשהשנים היו כתיקונן... כאן עובדים שמונה שעות זה לא נורא. אם אני יכול לעבוד הלא תוכל גם אתה. וזאת היא לא חרפה ובלבד שלא להצטרך למתנת בשר ודם... אפשר שיתנו אדמה, אז נחיה בשדות הללו באוהלים ויקוים בנו: 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'".

כשהגיעו לפתח תקוה הידיעות על מהומות הדמים ביפו (מאורעות תרפ"א) יצא לרחובות המושבה כדי להזעיק עזרה למותקפים. הוא וחמישה צעירים עמו יצאו לשם. בכ"ה בתמוז תרפ"א (31.7.1921), ליד הגשר שלפני המושבה הגרמנית שרונה הותקפו על ידי ערבים מזויינים, שלושה מהם נפצעו ושניים נהרגו יעקב פישל ביניהם. הוא הניח אשה ובת. גופות השניים לא נמצאו עד היום.

מצבה לזכרו של יעקב פישל הוקמה בבית העלמין הישן בתל-אביב. בעתונים "הארץ" ו"קונטרס" פורסמו רשימות על דמותו ומעשיו.

(התמונה מתוך פרויקט "לתת פנים לנופלים")