תפריט נגישות

רס"ל יוסף אברהמי ז"ל

יוסף אברהמי
בן 38 בנפלו
בן אסתר וניסים
נולד ברמלה
בב' בסיון תשכ"ב, 3/6/1962
התגורר בפתח תקוה
התגייס ב-10.10.2000
שרת בחיל הלוגיסטיקה
יחידה: מפח"ט 623
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ג בתשרי תשס"א, 12/10/2000
מקום נפילה: רמאללה
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: פתח תקוה - סגולה
הותיר: הורים, שתי אחיות - שירלי והדס, רעיה: חני, בת - שני והתאומים - רועי ועידן

קורות חיים

ביוני 1962, נולד ב"אסף הרופא", שליד העיר רמלה, תינוק במשקל 2,600 ק"ג. בן בכור להוריו אסתר ונסים (סימו) אברהמי. קראו לו יוסף - יוסי כשם סבו (אבא של אבא).

מרגע הוולדו היה מוקף יוסי בהמון אהבה וגאווה, שכן היה בן ונכד ראשון להוריו ולשתי סבתותיו וסביו.

כאשר טיילנו עם יוסי בעגלתו בעיר רמלה, היה שובה את כל המביטים בו למראה יופיו המיוחד, גומות החן המקסימות שעל שתי לחייו ונקודת החן המיוחדת שהיתה רק שלו והתנוססה על פניו בגאווה.

יוסי גדל, את שנותיו הראשונות בילה "בגן של מתי" עד למעבר לבית-הספר.

בספטמבר 1968 הצטרף יוסי אל העולים לכיתה א', הוריו הגאים ליוו את בנם בכורם אל ביה"ס הממלכתי "אריאל" ברמלה. שנות הלימודים הראשונות עברו בהנאה ובקלות וכך טיפס ועלה מכיתה לכיתה.

בשנת 1972 עברה המשפחה על מעונה החדש ברחוב מרזויק בעיר. יוסי המשיך את לימודיו בכיתה ה' בבית הספר "מענות" כשהוא צועד בוקר בוקר עם שיר-לי אחותו שעלתה לכיתה א', וביחד נפרדים מדסי (הדס) התינוקת שרק נולדה.

את לימודי היסודי סיים יוסי בשנת 1975 עמוס בחוויות מתקופת הצופים, אימונים בקבוצת כדור-סל במגרש נוה-דוד ומוקף בחברים רבים.

ללימודי התיכון בארבע השנים הבאות, נרשם יוסי לבית-ספר עמל א' ואפשר לומר שנכח ברוב השיעורים, אך למעשה העדיף להעביר את הזמן בנושאים שיותר עניינו אותו, כמו: הפך להיות שדרן הרדיו של בית הספר, אירגן מסיבות ריקודים לחבר'ה, שלח משלוחים לחיילים וכו'. תקופה זו עברה בהנאה רבה, כשהוא תמיד מוקף בחברים רבים ובכל הזדמנות שאבא ואמא לא היו בבית, מיד כל הסלון היה זז לצדדים ומוסיקת ריקודים היתה בוקעת.

במהלך שנת 1979, לאחר שסיים י"ב שנים במגמת חשמל, התנדב יוסי לסיירת, אליה היו נשואות עיניו מזה שנים מספר. השבועות בגיבוש בסיירת היו קשים ליוסי, ובעיקר פיזית. שבוע לפני סוף הקורס, בגלל פגיעה רפואית, יוסי אושפז בבית-חולים "תל-השומר" ולא סיים את הגיבוש... אלה היו ימים קשים מאוד עבור יוסי - החייל הטרי, ובמיוחד לאור העובדה שקיבל הצבה לחיל התותחנים - בשיבטה.

יוסי שירת בשיבטה שבדרום, זו היתה התקופה הכי דיכאונית עבורו. לא פעם התקשר הביתה ובכה בטלפון שלא רצה להיות שם... אך כמו כולם, נאלץ לעבור גם תקופה זו. ואלו היו מילותיו לגבי הסיירת: "לא קיבלו אותי בדלת הראשית, אני אכנס בדלת האחורית" - וכך גם היה. יוסי משתחרר מהצבא וכמו רוב הצעירים מוצא את דרכו לחו"ל, היעד: לונדון, יוסי אהב כל-כך את העיר הזאת וכמו שאהב אותה, גם היא החזירה לו אהבה.

את אישתו לימים חנה, הכיר בעיר באחד הטיולים שלו ותוך זמן קצר התקבצנו כולנו "בגן אורנים" שבתל-אביב, לחגוג את נשואי הזוג המאושר - יוסי וחנה (חן) לבית יופה.

עם השנים נולדו ליוסי וחן שלושה ילדים יפהפיים: שני, הבכורה, שנותרה יתומה מאב בגיל 9 והתאומים: עידן ורועי שנותרו מגיל 5 ללא אביהם שהיה כל-כך גאה בהם.

בשנים האחרונות לחיו, לרבות היותו אב ובעל מסור למשפחתו, דאג ומצא מזמנו הפנוי שלא היה למכביר, שעות רבות להתנדבות למען הקהילה ובזכות תחביבו לירי - בנשק אותו דאג לפתח, היה שוטר מתנדב בעיר בה הוא גר פתח תקוה. שם מילא את תפקידו נאמנה, כפי שרק יוסי ידע למלא. ולמרבה האירוניה, מצא את מותו כשהוא מובל "כצאן לטבח" ללא כלי הנשק שהיו מצויים עימו בדרכו לשרת את המולדת, וזו אותה המולדת אשר לא הושיטה לו יד עוזרת ברגעיו האחרונים בהם היה זקוק לה הכי הרבה...

וכך באו לסיומם חיים יפים ולאחר 38 שנים של חיים טובים, חיי משפחה והורות, נישארו רק זכרונות טובים עם סיום כה כואב.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה