סמל גיל גילי פלדמן ז"ל

קורות חיים

גיל בן שרה ושבתאי, נולד בפתח-תקוה ביום ט' בטבת תשכ"ח (1.1.1958). בן שני היה גיל במשפחתו. כשרונותיו נתגלו עוד בהיותו בגן הילדים, ולכן הקדים להיכנס לבית הספר. למד בביה"ס היסודי פיק"א והמשיך את למודיו התיכוניים בביה"ס להנדסאים שליד אוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות. גיל היה פעיל בתנועת הצופים והדריך חניכים בפתח-תקוה ובכל מרחב גוש דן. אחר-כך עזר גיל לחבריו בגרעין "רעים" של "הצופים", ששם לו למטרה לשרת בהתנדבות בעיירות פיתוח. הגרעין שירת במצפה רמון. גיל התנדב למשמר האזרחי ולצופי מכבי-אש. אהב טיולים ומסעות ברחבי הארץ וצפיה בצפורים.

גיל התגייס לצה"ל ביולי 1978 ושירת כהנדסאי בחיל-האויר. גיל עבר קרוס מכין בבית-הספר הטכני של חיל-האויר, שנמשך תשעה חודשים. וסיים את הקורס כחניך מצטיין. לאחר-מכן עבר לקורס טיס, שנמשך גם הוא כתשעה חודשים, אולם העדיף לעבור ליחידת תחזוקת מחשבים בחיל-האויר. גיל למד תכנות מחשבים, ועזר בהתנדבות ליחידה אחרת באותו מקצוע. באותו זמן הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה בתל-אביב, הצטיין בלימודיו וזכה להערכה. עם כל עומס עבודתו בצה"ל ובלימודים, לא חדל גיל מתחביבו והמשיך לטייל בארץ בחופשותיו. הוא גם הספיק לסייע לחבריו ולחניכיו בלימודיהם. הוא עצמו עבר כמה קורסים, עלה לדרגת רב"ט וביוני 1979 עלה לדרגת סמל.

בנובמבר 1980 עמד גיל להתקבל ללימודי הנדסה לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב, אחרי שקיבל אישור לכך מן הממונים עליו בצה"ל.

בספטמבר 1980 הוא יצא לחופשה קצרה, וניצלה לביקור במצפה-רמון. ביום כ"ו באלול תש"ם (7.9.1980) עמד גיל לחזור לבסיסו. הוא יצא עם שחר ממצפה רמון בג'יפ אזרחי, ובדרך, בכביש משאבי-שדה-קציעות התנגש הג'יפ במשאית אזרחית. בתאונה נהרג גיל. גיל הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית עלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ושני אחים - יוסי ורון.

בן 22 בנפלו.

מפקד יחידתו כתב עליו להוריו: "גיל שירת ביחידתי במשך 16 חודש בתפקידים שונים, כטכנאי, כאחראי-משמרת ולתקופה קצרה גם כממלא-מקום מפקד המחלקה. בכל התפקידים שמילא הוא גילה אחריות, מסירות ודבקות במשימה. הוא היה בעל ידע רב במקצועו, טכנאי ברמה מעולה. היה חבר ורע לעובדים במחיצתו, היה חביב על הכול, בחיוכו ובפיקחותו השרה אווירה חיובית על סביבתו".

שתי חוברות הופיעו לזכרו, על-ידי חבריו בתנועת "הצופים" ועל-ידי משפחתו.

חניכיו עד היום שומרים על קשר עם משפחתו מאז שנהרג. פעם בשנה, בשבת שלפני האזכרה, נאספים 150 מחבריו הקרובים, ומהשבט בכלל, ומשחקים "חפש את המטמון", ובדרך זו מנציחים את זיכרו ומוקירים אותו ואת פעילותו ועזרתו במשך 22 שנות חייו.