קורות חיים
עם 4 חברים (מרדכי אלקחי, חיים גולובסקי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני) יצא אברהם במכונית לאיזור השרון כדי לתפוש חיילים בריטיים ולהלקותם כתגובה על הלקאת חייל אצ"ל. סמוך לווילהלמה פרץ קרב בין החמישה ובין משמר החיילים, שניסה לעצרם. בחילופי היריות נפצע אברהם וכאשר החמישה נתפסו בידי הבריטים הפרידו בינו ובין חביריו.מאז לא ראוהו רק צעקותיו וגניחותיו, שעה שעינוהו הרוצחים הבריטים עד מוות, הגיעו לאוזניהם.
"אלמוות"-בשם זה כינו חבריו לקרב את אברהם. עוד בקרבות הראשונים, עם חידוש המרד נגד הכובש הזר, התבלט כאחד הלוחמים האמיצים ביותר. בלא היסוס ופחד היה מסתער על עמדות האויב ומפעיל את נשקו ביעילות. הוא השתתף בהתקפה על תחנת השידור ברמאללה בהתפרצות למשטרת אבו-כביר (בליל ההתקפות על תחנות המשטרה בת"א), בהחרמת הבדים בהתקפה על מחנה הצבא במגרשי התערוכה בת"א ובפעולות אחרות כהערכה לפעילותו המסורה ולכשרו, הועלה בדרגה ונתמנה כמפקד יחידה.
שנה וחצי היה אסור במחנה לטרון ועם שחררו הפציר במפקדיו כי ישובו וישתפוהו בפעולות קרב. תחילה סירבו הואיל והוא נמצא בפיקוח המשטרה והוטל עליו מעצר בית משקיעת החמה עד לזריחתה אך לבסוף הוכתרו מאמציו בהצלחה ניתן לו לשוב ולצאת עם חביריו לקרבות. אולם רק בפעולה אחת בלבד זכה להשתתף הפעולה שבה נפל.
אברהם היה יליד פתח תקווה בשל המצוקה החמרית בבית הוריו, שהיו מטפלים בילדים רבים, נאלץ להתחיל בעבודה מיד עם סיומו את חוק לימודיו בבית הספר היסודי. מצעירותו היה חבר בית"ר ומכבי. בשנת 1942 הצטרף לאצ"ל ופעל עד ליומו האחרון. לאחיו שניסה להשפיע עליו שידאג לעצמו ויקים בית בישראל ענה: אצ"ל ביתי, תפקידי האחד-להילחם".