טוראי משה צווייגנבלום ז"ל

קורות חיים

משה בן יוסף ומניה, נולד ביום ה' בשבט תרפ"ח (27.1.1928) בפינסק אשר ברוסיה הלבנה. עלה ארצה בשנת 1933. למד בית החינוך ואח"כ בגימנסיה "אחד-העם" בפתח-תקוה. מוריו גילו בו כשרונות בלתי רגילים ואיפשרו לו לעבור אחרי כיתה ז' למחלקה החמישית ולסיים את הגימנסיה בגיל 16 וחצי. היה בעל תפיסה חריפה ומהירה. התעניין בלימודים ההומניסטיים והריאליים כאחד ושאף לאמת המדעית הצרופה. התמסר ביחוד למדעי החברה. השקיע בלימודים את כל מרצו. למן הכתה החמישית היה נותן שעורים פרטיים. בגיל 13 הצטרף ל"הגנה". כשסיים את לימודיו התגייס לנוטרות. הדבר עלה לו במאמצים רבים, כי סירבו לקבלו לשירות משום גילו הצעיר. הצטרף לנוטרות ל"משמר-נע" (מן) בכפר שמריהו. היה גא מאוד שזכה ללבוש מדי חאקי. "כשהנך נזכר איך שתה עמך את כוס התערלה" - כתב באחד ממכתביו ב-1944 "מה עולץ לבך שאין אתה נמנה על אותה, חברת המשתמטים, המרמה את עצמה בחשבונותיה האישיים... כשנהיה עם לכל העמים המעורה בקרקע, כשדגל המדינה העברית יתנוסס לתפארת מעל-תמצא סיפוק רב בעובדה שסייעת לעם העברי להגיע למולדת עברית". כשסיים את שנת השירות נכנס לבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב. שאף להיות עורך-דין. את שיעוריו הכין בשעות הלילה המאוחרות וביום עבד כפקיד בבנק אפ"ק (ב.ל.ל. כיום) ונחשב כאחד הפקידים המוכשרים ביותר. במלחמת השחרור ויתר על השחרור שרצה הבנק להשיג בשבילו, וגם על הלימודים (נותרה לו עוד שנה עד הגמר) והתגייס בתחילת מאי 1948. אף השפיע על חברו לעשות כמוהו ושרת בחטיבת אלכסנדרוני. תחילה ניתן לו תפקיד אדמיניסטטיבי בתחבורה במחנה, אך דרש העברה לפלוגה לוחמת ויצא לקרב בלטרון וכפר-סבא הערבית. נפל בהתקפת-נגד של הערבים בקאקון ביום כ"ז אייר תש"ח (5.6.1948) והמקלע בידיו. למחרת היום נקבר בפתח-תקוה.

במכתבו להוריו, שנמצא בבגדיו לאחר מותו כתב: "שלום רב לכם הורי היקרים, אני כותב לכם את הדברים האלה ברגעים שאולי הם האחרונים בחיי, דבר אחד אני יכול להבטיחכם, רגעים אלה אינם עוברים עלי בכל פחד ורק דמעות חונקות את גרוני כשאני נזכר מה רב יהיה כאבכם. אולם אל תצטערו, צריך לדעת לא רק לחיות אלא גם כיצד למות על מזבח המולדת אין לכם דבר יותר יפה ואצילי הנער העברי הוא נער שיידע להמשיך את מלחמתנו על חרותנו. תסלחו לי על הכתב הגרוע מאוד כיון שדברים אלה נכתבים על סלעים שוממים בהרי ירושלים. אל תצטערו ותזכו לראות בפריחתה של מולדתנו המשוחררת". יקירכם ואוהבכם משה. חברים כותבים: "את משה כינו חבריו לכיתה בגימנסיה "אחד העם" בפ"ת "מיישקו". על שם אחת הדמויות ההסטוריות שנתקלו בהן באחד משעורי ההסטוריה של המורה משה בורנשטיין ז"ל והיה בכך בלי ספק משום גילוי חיבה כלפי הנער-הילד, גבה הקומה ורחב הכתפיים, יפה הפנים, ועל המבט הבהיר והתמים, שקרן מתחת לגבות יפהפיות מקושתות. מיישקו היה החלל היחיד מקרב כיתת - השמיניסטים שסיימה את לימודיה בתש"ד. בכל מפגשי החברים מאז צף ועלה זכרונו ושוב נבקע מעיין העצב והאבל על התפארת האבודה של עץ צעיר וחסון זה, שנגדע באיבו". רותי בר.