רב"ט אפרים "פרויקה" פוקס ז"ל

קורות חיים

אפרים ("פרויקה") בן זלמן ומניה, נולד בוארשה בירת פולין ביום ט"ז בשבט תרפ"ט (29.12.1928). בשנת 1934 עלה עם משפחתו לארץ. סיים את בית-הספר העממי פיק"א בפתח-תקוה, המשיך שנה אחת בגימנסיה "אחד-העם" ואחר-כך למד רדיו-טכניקה בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" בתל-אביב והשתלם בעבודה מעשית במעבדה בפתח-תקוה. התעניין גם בתעופה וזמן-מה ביקר במועדון לתעופה והשתדל לקנות ידיעות רבות ככל-האפשר. חבר "הנוער העובד" וה"הגנה". הצטרף עם חבריו לגרעין "ארז" ויצא להכשרה למשך שנתיים כדי להכיר את החיים בקבוצה. היה בעל חוש הומור והרוח החיה בגרעין ובפעולות התרבות. בתבונת כפיו השכיל להתקין פטיפון ותמיד הוסיף שיפורים באבזרים הטכניים והחשמליים. עם כל געגועיו העזים אל בית הוריו היה קשור גם לקבוצתו.

אפרים גוייס עם חברי הכשרתו לפלמ"ח ונשלח לקורס מ"כ. השתדל להגיע למכסימום ההשתלמות, מתוך הרגשת האחריות לכיתה. התבלט גם שם בפשטות הליכותיו, באומץ החלטותיו ובשיקוליו המהירים והנועזים, התייחס ברצינות ללימודי הקורס באומרו: "מחר אצטרך להיות אני האחראי, על כתפי תרבץ האחריות לכיתתי". משחזר ונשא בעול הדרגה והתפקיד, נמנע מכל שררה על חבריו-פקודיו.

בחורף תש"ח השתתף בקרבות החטיבה במערכות טבריה, רמת-יוחנן ומשמר העמק, עין-זיתים וצפת ונודע כאמיץ להפליא, בטוח בשיקוליו ושולט על כיתתו הקרבית שליטה מוחלטת. את געגועיו לבית אפשר לקרוא מתוך מכתביו שכתב בהיותו רחוק: "אני מת לראות אתכם".

הוחזר לעמק הירדן ובאחרונה נשלח עם יחידתו לעין-גב לשם פשיטה על אדמת האוייב הסורי. בשעת הפצצה אוירית סורית אמר לחבריו: "איני מפחד מפני המות. מפחד אני רק לחשוב על אבא, אמא ואחותי בהגיע הידיעה על נופלי". שעתיים לאחר-מכן נפגע בהפגזה ונפל ביום י"ד אייר תש"ח (23.5.1948). הובא למנוחות בצפת. בן 20 בנפלו.

זכרו הועלה בחוברת "ארזים שגודעו".