יהודה "צפופה" מאירוב ז"ל

קורות חיים

יהודה בן יעקב וציפורה, נולד ביום ד' בסיוון תרפ"ט (12.6.1929) בעין-גנים, פתח-תקווה. גמר חמש כיתות בבית-ספר תיכון. בהגיעו למצוות הצטרף לגדנ"ע וכבן 16 התגייס לפלמ"ח.

עשה תקופה מסויימת בגליל, אף חלם על התיישבות בו. שירת בגבעת-ברנר בשעת חיפושי-הנשק הידועים, עבר אימונים בעמק יזרעאל ובבית-הערבה, שוטט הרבה בנגב בצמא ובשרב, ועם פרוץ מלחמת השחרור חש לכל מקום בחזית. היה ברמת רחל ובמעלה החמישה, ליוה שיירות, לחם בקסטל, ובתקופת חייו האחרונה, היה חלקו בין מגיני גוש-עציון. הוא לא הרבה לדבר על פעולותיו, אבל יש והיה מספר על הליכתו בלילות מרמת-רחל עד מעלה החמישה כאשר "שק" על גבו.

סיפור המובא בספר גוש עציון: בתפקידו, עסק בייצור מוקשים. בי"ג באדר א' (23.2.1948) טיפל ביחד עם חברו שמעון זילברמן בהרכבת מוקש. חבריו מספרים, כי בבואם להוציאו מתוך המפולת זעק: "אל תעיזו לגשת, יש עוד שלושה מוקשים בחדר". עקב מקרה אסון, הופעל המוקש באורח בלתי צפוי כפי הנראה, רצו השניים להוציא את המוקש מן הבית לחורשה, אך טרם הספיקו לבצע את תוכניתם, התפוצץ המוקש. משפונו הריסות הבית הוציאו את יהודה והוא פצוע בכל גופו. מיד הועבר במטוס לתל-אביב. נשא באומץ רב את כאביו המרובים. כשטיפלו בפצעיו הקשים, שאל לשלום חבריו שהיו אתו ברגע האסון.

הוריו ואחיו הספיקו עוד לראותו כשהכרתו אתו וברגעי חייו האחרונים סיפר להם על פרטי האסון.

מאמצי הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו, ובו בערב יצאה נשמתו. הובל לקבורות בפתח-תקווה. בן 19 בנפלו.

שלושה עצים נטע יהודה, בפרדס אביו. תחילה קשה היתה קליטתם - מספר אביו - אבל ברבות הימים גדלו ויפו, אך הנוטע נגדע.