טוראי חיים כהן הרמתי ז"ל

קורות חיים

בחום גבוה, מתוך בית-חולים צבאי, יצא להשתתף בפריצת הדרך לנגב, ובעיצומו של הקרב על גבעה 113 נפל חלל. את זכר הלוחם האמיץ ציינו חבריו בדף הקרבי של חטיבת "גבעתי" מיום י"ח בתשרי תש"ט (21.10.48), בקראם על שמו מקלע "ויקרס", שנפל באותו יום בידיהם והוכנס מיד לשימוש.

חיים נולד במחנה-יהודה הסמוכה לפתח-תקוה, למד ב"חדר" ובביה"ס "נצח ישראל" ובעיקר נתחנך על ברכי אביו, שהיה אחד מעסקני העדה התימנית.

הצטיין בלימודיו וחיבב את השירה העברית. בהתנהגותו בבית הספר, בבית ההורים ובין חבריו היה למופת. נתחבב על מכריו במידותיו הטובות, בנכונותו לעזור לזולת ובנאמנותו לאמת בכל הליכותיו.

צעיר לימים היה חיים כאשר הצטרף לשורות אצ"ל. עד מהרה רכש את אמון מפקדיו, והם הטילו עליו תפקידי קשר, שתבעו התנהגות נבונה ושמירת סוד. העובדה שלמד בביה"ס ע"ש מכס פיין והיה פעיל ב"נוער העובד", הסירה מעליו כל חשד. אולם במרוצת הזמן נודעה השתייכותו לאצ"ל לאנשי ה"הגנה", וחיים נעצר והוחזק חדשים אחדים בלטרון. עם שחרורו, עבר לעבוד בסניף קופ"ח לעובדים לאומיים בשכ' התקוה, בת"א. השתתף בפעולות אצ"ל, בסיורים, באימונים ובהתקפות על הצבא הבריטי.

באחת הפעולות הצטנן חיים באופן חמור ובריאותו נתרופפה, אך הוא הוסיף לפעול כמקודם באמרו: "הכל בעד המולדת; אין לחשוב על שום דבר בטרם ישחרר ישראל את מולדתו". באומץ-לב לחם בקרבות לשחרור יפו, רמלה ויהודיה, וגם כאשר התגייס לצבא ישראל, לא גילה דבר על חליו וכאביו.

הוא התגבר עליהם, ויצא לפעולות הגנה וכיבוש.

נפל ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948) והובא לקבורות בכפר ורבורג. בן 20 בנפלו.