קורות חיים
במערכה לכיבוש יפו, שבה נטל חלק מן היום הראשון לקרבות, נתן ישעיהו את חייו בעד המולדת. בחושו עם חבריו אל מיתרס, כדי לבלום את התקפת הקלגסים הבריטיים שנזעקו לעזרת הערבים, נפגע על-ידי פגז ונהרג במקום.
בעודו ילד, עלה ישעיהו מהונגריה עם הוריו, שהשתקעו בפתח-תקוה. ישעיהו למד ב"ישיבת פוניבז" בבני ברק וב"ישיבת פתח תקוה". אחר-כך עבר לעבוד בליטוש יהלומים.
בצעירותו הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי, ובמרוצת הזמן הועבר ליחידות הקרביות והחל משתתף בקרבות נגד השלטון הזר.
בהתקפה על מבצר משטרת רמת-גן, נפצע פצע רציני בצוארו ונזקק לטיפול ממושך. לחבריו אמר: "אין דבר... הנשק שהחרמתי יביא תועלת יותר מהדם שנתתי בעדו". אך החלים, החל שוב נוטל חלק בפעולות. באותם הימים סיים קורס סגנים, נתמנה כמפקד יחידה קרבית, ובראשה יצא לפעולות חבלה בכבישי הארץ, במסילות הברזל ועוד.
מפקדיו, שידעו להוקיר את כשרונותיו ומסירותו, הטילו עליו תפקידים רבים. בין השאר נתמנה כאחראי למחסני נשק באיזור פתח-תקוה תפקיד, שהיה כרוך בעבודת חפירה מייגעת ובניקוי נשק במשך שעות רבות. מדי קבלו תפקיד חדש, למד ביסודיות את כל הכרוך בו ומילאו ביעילות מופתית. בימי המצב הצבאי עשה רבות בהתקפת מוצבי האויב.
אחרי החלטת האו"ם עבר לשירות מלא באצ"ל. תחילה שימש כמפקד בסיס מס' 1, ואחר-כך כמפקד בסיס מס' 3 של אצ"ל במחוז פתח-תקוה. בתוקף תפקידו זה שקד על אימון הלוחמים, דאג לטיפוחה של רוח הקרב, ויצא בראש אנשיו לשמירה בעמדות ולפעולות תגובה בשטחי האויב.