תפריט נגישות

טוראי מנחם דגני קורנבליה ז"ל

מנחם דגני
בן 38 בנפלו
בן מרים ועזריאל
נולד בצ'כוסלובקיה
בט"ו בחשוון תרע"א, 17/11/1910
התגורר בבארות יצחק
שרת בחטיבת אלכסנדרוני (חי"ש)
נפל בקרב
בו' בכסלו תש"ט, 8/12/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: ראש העין
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: פתח תקוה - סגולה
הותיר: אשה ושני ילדים

קורות חיים

בן עזריאל ומרים. נולד ב-17.11.1910 ברוסיה הקרפטית, צ'כוסלובקיה. למד בבית-ספר עממי, ב"חדרים" וב"ישיבות". הצטרף ל"החלוץ" הדתי, עשה בהכשרה והדריך בה חברים, ועוד בהיותו בחוץ-לארץ היה קנאי לדיבור העברי וכתב בעלוני "החלוץ המזרחי". עלה לארץ ב-23.3.1938 ואחרי עבודה במקומות שונים התנחל עם קבוצתו בבארות-יצחק של "הפועל המזרחי", בנקודתם שבנגב ומאז היה חבר פעיל ב"הגנה". ב-1944 - מזכיר "הפועל המזרחי" בפרדס-חנה. התמסר בעיקר לחינוך עולי תימן שעלו באותם הימים.

במלחמת-השחרור השתתף בהגנה על קבוצתו, בה הקים את בית-משפחתו. היה ער לעניני תרבות, ניהל את הספריה של הקבוצה והדריך חברים חדשים כדי להחיש את התערותם בשפה העברית ובתרבות הישראלית המקורית. אחרי ההרס הרב בנקודתם שנגרם על-ידי המצרים עבר עם החברים הותיקים של הקבוצה לוילהלמה, היא "בקעת אונו", שם אמרה הקבוצה להתישב מחדש. ומנחם הוסיף לשרת בהגנת האזור.

כתב ופירסם דברי אזכרה על שניים מחבריו שנפלו בקרב על נקודתם בנגב ועל אחיו דויד שנפל בכפר-עציון. הכין במכתב אל ועדת הסמל והדגל הצעה בדבר צורת סמל המדינה: שני אריות עומדים על שתיים, מחזיקים את שני לוחות-הברית שעליהם מסומנות האותיות ומתחתיהן הסיסמה: "נצח ישראל לא ישקר", אך לא הספיק לשלחו, כי נפל במשלט ליד ראש-העין ביום 8.12.1948 . למחרת היום הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בפתח-תקוה. הניח אשה ושני ילדים.

דף לזכרו הוקדש בחוברת "בשערי עזה" (המערכת בבארות יצחק).

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה