קורות חיים
עמיהוד, בן אריה וחנה, נולד בערב פסח תרפ"ו ברומא. עלה עם הוריו ב-1933 לירושלים וב-1937 ירדו לתל-אביב.
גמר במגמת חשמלאות בבית-הספר על שם מכס פיין בתל-אביב. כחבר קבוצת "שדמה" ב"הנוער העובד" בתל-אביב יצא עמה להכשרה חקלאית בגינוסר. רצה להיות דייג ונעשה מומחה ואחראי לענף הבננות. בגלל נפילת אביו בשבי במלחמת-העולם השניה, יצא באופן זמני מקבוצתו כדי לעזור למשפחה. עבד בחברת-החשמל והדריך קבוצה בתנועתו. אחרי חצי שנה חזר לקבוצתו כשהיתה בהכשרה מגויסת ביגור.
אחרי גמר ההכשרה הלך עם הקבוצה להשלמת ההתישבות ברביבים. נשלח לקורס למרכזי משק בעין-חרוד ומשחזר לרביבים מילא תפקידים במזכירות, כמזכיר פנים ואחר-כך כמרכז המשק. השתלם בלימוד ובקריאה ולמד גם חשמל-רדיו. מעוזריו הבכירים של המהנדס קובלנוב בבניית מערכת הסכר והבריכות לעצירת מי השטפונות של הוואדי.
נשא לאשה את רוחל'ה רוזוב, התערה בחיי החברה והמשק ושקד על עניני הבטחון. משהחלו התקפות הערבים נשלח לקורסים שונים, ובכללם למכונות יריה, והשתתף בהגנת המקום ובעזרה לחלוצה כשהותקפה. תוך כדי עמידה בפני הפולש המצרי היתה חרדת לבו נתונה לירושלים הנצורה והמופגזת, ובמכתב לסבא שפך בדברים שנונים את זעמו ולעגו על העולם הנוצרי המתחסד, העובר בשתיקה על חילול קדושתה של ירושלים.
כשהוטל על משק רביבים לשלוח חמישה אנשים להשתתף בחיסול עמדת האויב בכפר ובמחנה המבוצר שבבנין המשטרה בביר-עסלוג' וכל החברים רצו ללכת, הוכרחו לבחור את החמישה על-ידי הטלת גורל, ובחלקו של עמיהוד נפל להשתתף כאחראי למכונת-יריה כבדה. הפריצה לתוך הכפר בוצעה בהצלחה. גם לתוך המשטרה פרצו אחרי קרב-רמונים וכבשוה. לאחר הכיבוש נשלחה חולית חבלנים לתוך המבנה כדי לבצע טיהור. בגלל נגיעה במוקש הועף הבנין באויר ועמיהוד נהרג לאחר שנמחץ למוות מתחת לבנין הקורס עם כמה מחבריו ביום 11.6.1948. בו ביום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברביבים.