סמ"ר יואב שחר ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ונחמה. נולד ביום כ"ד באלול תש"ח (28.9.1948) בגבת

יואב למד בגבת את לימודיו היסודיים והתיכוניים. יואב היה ככל בני-כיתתו חבר בתנועת "הנוער העובד". מילדותו אהב לשוטט ולספוג רשמים, הוא בחן כל פרח ובעל-חיים בעיניו הפקוחות והכיר כל עץ. הוא אהב שירה ומוסיקה, ואף על פי שלא ניגן היה בו קצב פנימי וכל גופו היה שר. הייתה בו הרמוניה נהדרת, הרמוניה של השיר עם הגוף. לפיכך רצה להקים יחד עם חברים אחרים להקת-שיר שלא "תזייף" - אלא שלא הספיק.

יואב אהב מאוד עבודת-כפיים. הוא אהב לפרק דברים ולהרכיבם שנית. לא היה כמוהו בתיקון דברים - החל מהדבקת כסא ועד לתיקון קצר-חשמלי. בסבלנות וברצון עשה את עבודתו כדי "שתראה יפה" והתמיד לעבוד בשלווה עד שגמר אותה.

יואב גויס לצה"ל בדצמבר 1966. למרות שהחליט להצטרף לקומנדו הימי נשלח לנח"ל. הוא לא השלים עם רוע הגזרה ובזכות עקשנותו ומאמציו הצליח להשיג את מבוקשו והוצב לקומנדו הימי. ברבות הימים הפך יואב לוחם ותיק, שהשתתף במבצעים רבים ומסוכנים. הוא זכה להערכתם של מפקדיו והיה אהוב על כל מי שהכיר אותו. בראשית יוני 1969 התנדב לשירות-הקבע.

אור ליום ה' באב תשכ"ט (20.7.1969), נפל בקרב על האי גרין באזור מפרץ-סואץ והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבת.

למחרת נפילתו הספיד שר הביטחון, משה דיין, את יואב וחבריו ואמר: "בנים כאלה, אשר ככה חיים, ככה לוחמים וככה מתים, הם הדבר הנפלא ביותר שיש לנו בחיינו - כהורים, כחברים ובחיי ישראל כאומה. יש מאורעות פשוטים שהופכים במרוצת השנים והדורות לאגדה. בנים אלה הם אגדה שהייתה למציאות, חלומו של עם, עם גולה, דווה ומושפל, שהיה למציאות - מציאות של עצמאות, של מולדת, של ירושלים, של יישוב ההר והמדבר, של מים ושל עצים ופרחים - אבל גם מציאות של דם, של קרבות, של לויות, של גופות נקובי כדורים, השבים אלינו עם שחר, נישאים באלונקות וכל מה שנותר לנו הוא לאמץ אותם אל לבנו, לחבק אותם בכאב עמוק מנשוא, באהבה שאין לה מלים ובידיעה, שאין לנו דבר קרוב מהם, יפה מהם, יקר מהם". וכך סיים השר את הספדו: "הורי הבנים הנופלים במלחמה לא לנחם כי אם להיות עמכם באבל אנו כאן, להיות באבל זה יחד בכל לב ונפש!"

מפקד חיל-הים כתב במכתב תנחומים להוריו, על בנם שנפל בפשיטה הנועזת ומת מות-גיבורים: "יואב יקירכם היה לוחם אמיץ, עשוי ללא חת, מסור ואהוד על מפקדיו וחבריו. האבדה כבדה לא רק למשפחתכם כי אם למשפחת חיל-הים כולה...".

מפקד יחידתו כתב במכתב התנחומים למשפחה כי "יואב נטל חלק בקרב שהוא מן הקשים והנועזים, אשר צה"ל ביצע ואת מותו מצא תוך הסתערות על מוצב האויב. שנה חלפה מאז הוסמך בתוך קומץ נבחרים ומאז ועד נפילתו עתיר היה במעש ובמבחני קרב כפי שלא רבים יודעים. יואב ידע את אשר לפניו והדרך בה בחר - לא זרים היו לו סיכוניה. אף-על-פי-כן צעד בראש מורם ובנפש חפצה; מסור וגאה היה על דרך בחירתו ועל השתייכותו ליחידה נבחרת. יודע אני כי אין מלים שיהא בכוחן להשיב ניחומים ליקיריו השכולים. לנו, חבריו ומפקדיו, תישאר חרוטה דמותו התמירה ויפת-התואר המהווה מופת לדביקות ולמסירות-נפש ובהן תמצאו מקור גאוה ונוחם".

ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוץ גבת לאור חוברת לזכרו. "... עכשיו כבר לא נראה את יואב רוקד בתנועות רחבות ובקצב הנכון, לא נשמע אותו שר יפה כל כך בקול ערב. לא נראה אותו יפה- הכי יפה, הולך בינינו במדים, שתאמו לו כל כך, שהעניקו לו מראה גברי כל כך ומעודן. לא נראה את החיוך הזה השובה לב כל כך, החיוך שקיבל גוון אחראי יותר, פחות שובב, אך תמיד שובה. זה נכון? באמת לא נראה ? הרי אי אפשר. באיזו פינה חבויה שלנו פנימה נמשיך לראותו כמות שהיה, יפה ורחב וצוחק ושר, רוקד ואוהב". עמוס מלכין.