סמל אריה פוגלמן ז"ל

קורות חיים

אריה, בן דוב וויכנה, נולד בדוקשיץ שבפולין ביום כ"ד בטבת תרפ"ג (12.01.1923).

ב-1935 עלה לארץ אם אמו האלמנה ואחיותיו, וכאן גדל והתחנך כצבר לכל דבר. נכנס לכיתה הששית של בית הספר העממי של פיק"א בפתח-תקוה. שאף להשכלה גבוהה, אך משהציעה לו המשפחה את תמיכתה כדי שיוסיף להשתלם בלימודים לא הסכים "בארץ מוכרחים לעבוד ולהשתכר" - אמר.

חניך "השומר הצעיר" בפתח-תקוה ופעיל מאוד בתנועה זו. חי ב"קומונה" של "השומר הצעיר" בפתח תקוה, עבד בפרדסי האחים בראז ולמד מלאכת אריזת תפוחי זהב. העבודה פיתחה את גופו ופעילותו בתנועה הגבירה את בטחונו העצמי. אחרי כן עבר למשק שריד, עבד שם בדיר והיה מדריך צבאי. שנה ומחצה היה נוטר ושמר על הגרמנים במחנות ההסגר בשרונה ובוילהלמה. משק שריד לא רצה לוותר על מדריך כמותו, אך הוא דרש שיתנו לו ללכת לפלמ"ח. נשלח לקורס מ"מ. בתחילת מלחמת השחרור שירת בפלמ"ח והשתתף בקרבות משמר העמק ובכיבוש בית סוסין.

אחרי כל מבצע נוהג היה לומר: "חברה, יש לעשות יותר!" טוב לב ומבין לנפש זולתו. הרבה לקרוא בספרים והעשיר את ידיעותיו בכוחות עצמו. מסור לחיי הקיבוץ חייל אמיץ במערכה.

בקרב על דיר איוב ומשלט מעל לכפר השתתף כסגן מפקד מחלקה. מחלקתו ניתקלה מיד, באש חזקה מאוד, מפקד המחלקה נפצע והיה קושי בהעברת הפקודות. אריה קם והתחיל לרוץ בין האנשים ולתת להם הוראות. הוא נפצע קלות מכדור, כשרצו להסיר מעליו את חגורת הכדורים שהיתה סמוכה לפצע לא הסכים, כי "לא רצה להשאירה לאויב". הוסיף לעודד את פקודיו עד שנפגע שנית.

דבריו האחרונים היו: "אני הולך למות. הגד לחברה שיחזיקו מעמד..." נפל באזור לטרון, בפריצת הדרך לירושלים, ביום ט"ז באייר תש"ח (24.5.1948). הועבר להר הרצל בירושלים ב-28.02.1950 הניח אם ואחיות.

משק "שריד" העלה את זכרו בחוברת שהוציא לזכר שני חברים: שמואל הולדסהיים ואריה פוגלמן.