סמ"ר אביב גונן ז"ל

מן כזה סיפור לא מובן
מן כזה לא נעים ולא מוכר
כאשר עמדנו שנינו ולא אמרנו דבר
ראינו הכל דרך החשק שעבר.

ורק אני ואת בשדרה העצובה
שתי שניות מהאתמול רק שנייה מהמחר
מדברים ללא מילים ונעים כמו עצים
שנינו יודעים הכל אבל בעצם שום דבר.

שני כוכבים נוצצים למעלה
כאילו הם אנחנו, באים
שני כוכבים הולכים הביתה
ומשאירים שם חור גדול.

אני יודע שתמיד יהיה יום חדש
אני יודע שהמשחק עוד לא נגמר
אני יודע שאוהב אותך גם מחר.